בראשית, פרק כ״ז, פסוק ו׳

תארו לעצמכם שאתם מגלים סוד חשוב שדורש מכם לפעול מהר, איך הייתם מגיבים? במשפחה של יצחק ורבקה, יצחק רצה לברך את עשו, אבל רבקה אהבה את יעקב וידעה שהברכה מגיעה לו. רבקה לא סתם צותתה לשיחה בין יצחק לעשו, אלא ה' עזר לה לשמוע את הדברים בדרך מיוחדת של נבואה. היא פונה מיד ליעקב ומשתמשת במילה הִנֵּה כדי להדגיש לו שהיא שמעה את הדברים ממש עכשיו, ולכן יש להם מספיק זמן להתכונן לפני שעשו יחזור. כאשר היא מוסיפה את המילה לֵאמֹר, היא מסבירה ליעקב שהיא עומדת לצטט לו בדיוק את מה שיצחק אמר. למרות שרבקה קוראת לעשו אָחִיךָ, היא יודעת שיעקב ועשו שונים לגמרי זה מזה, ממש כמו שאור שונה מחושך. כשרבקה מספרת ליעקב מה לעשות, היא משנה קצת את הפרטים כדי להרגיע אותו. היא לא מזכירה שיצחק ביקש לצאת לצוד בחוץ, אלא רק להביא אוכל שהוכן בבית. הדבר המיוחד ביותר הוא שרבקה אומרת שהברכה תינתן לפני ה'. היא עושה זאת כדי ללמד את יעקב סוד חשוב: הברכה לא תלויה רק בכוונות של מי שמברך. ברגע שהברכה ניתנת, ה' הוא זה שמכוון אותה אל מי שבאמת ראוי לה.