קרה לכם פעם שמשהו הסתדר בתזמון כל כך מדויק ומושלם, עד שהבנתם שזה לא סתם מקרה? זה בדיוק מה שמרגיש יצחק כשהוא מגלה את האמת.
כאשר עשו נכנס לחדר, יצחק מבין שהוא כבר בירך את יעקב. התורה מתארת שיצחק חווה חרדה גדולה עד מאד. זה לא אומר שהוא פחד, אלא שהוא היה המום ומופתע לגמרי. הוא פתאום קלט שיעקב הספיק להכין את האוכל, להיכנס, לקבל את הברכה ולצאת בדיוק באותו רגע שעשו הגיע, בלי שהם אפילו ייפגשו. יצחק מבין שדבר כזה לא יכול לקרות במקרה, ושיד ה' כיוונה את כל האירוע.
מתוך ההלם, יצחק שואל מי אפוא, כלומר, מי זה שהיה פה הרגע ולאן הוא נעלם פתאום? יצחק מספר שהוא אכל מכל, כי באותו תבשיל שיעקב הכין, הוא זכה לטעום את כל הטעמים הכי טובים בעולם. הוא מסביר לעשו שכל זה קרה בטרם תבוא, לפני שהגעת, וזה היה תזמון מדויק וחשוב כדי שהברכה תחול על יעקב באווירה טובה וטהורה.
אולי הייתם חושבים שיצחק יכעס ויבטל את הברכה, אבל במקום זאת הוא מכריז גם ברוך יהיה. למה הוא אומר את זה? כי ברגע הזה יצחק מבין שזהו באמת רצון ה', והוא מסכים איתו לגמרי. הוא מחליט לאשר את הברכה מכל הלב, כדי שבעתיד אף אחד לא יוכל להגיד שיעקב זכה בברכות רק בגלל שהוא רימה. יצחק מאשר את הברכה מרצונו המלא ומעניק ליעקב ברכה עליונה ונצחית שתישאר איתו לתמיד.