ברכתו של יצחק לעשו משרטטת עתיד מורכב של מאבק מתמיד, שעבוד לאחיו הצעיר, ופתח לתקומה התלויה במעשיהם של שני האחים. זהו גורל של אומה שתחיה על חודה של החרב, אך תהיה כבולה בקשר היסטורי ורוחני בל יינתק לאומה המקבילה לה.
המילים וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה מתפרשות על ידי רוב הפרשנים במשמעות של "בחרבך" – חיותך והישרדותך יהיו תלויות בכוחך הצבאי [רמב"ן, טור, רש"י, ביאור יש"ר]. מאחר שעשו אינו הבכור ואין לו זכות מוחלטת על מקומו, הוא ייאלץ להילחם תמיד על קיומו [ביאור שטיינזלץ], דבר ההולם את אומנותו כאיש שדה וציד [רשב"ם, רבנו בחיי]. הברכה כאן אינה שיחיה מביזת אויבים, אלא שינצח במלחמותיו ולא ייפול בחרב [רמב"ן], ושעמים אחרים ייראו מפניו בשל עוצמתו [רד"ק]. גישות אחרות מציעות כי ייעודו הוא לשמש כעין שומר ראש או שׂכיר חרב שיילחם את מלחמותיו של יעקב בתמורה לנחלה [פענח רזא, בכור שור, חזקוני], או שחרבו תשמש כלי שרת אלוהי להעניש את ישראל כאשר יסטו מדרך הישר [אלשיך, רקנאטי].
למרות כוחו הצבאי, נגזר עליו וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד. הבסיס לקיומו הוא שעבוד ליעקב, וחרבו לא תועיל לו כדי לגבור על אחיו [רמב"ן, טור, ריב"א, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש שרואים גם בכך ברכה מסוימת, שכן מוטב לאדם לעבוד את אחיו מאשר להשתעבד לאומות זרות [רד"ק]. רוב הפרשנים מסכימים כי שעבוד זה אינו מוחלט, אלא תלוי בתנאי רוחני: עשו יהיה כפוף ליעקב רק כל עוד יעקב ראוי לכך ושומר על התורה והמצוות [רבנו בחיי, מלבי"ם, שפתי חכמים].
התנאי לשחרורו של עשו טמון במילים וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד, סביבן קיימת מחלוקת פרשנית באשר למשמעות השורש של המילה. גישה אחת מפרשת זאת מלשון צער, תלונה וזעקה, בדומה לביטוי מתהילים "אריד בשיחי". לפי כיוון זה, אם יעקב ישעבד את עשו בפרך ובאכזריות, עשו יזעק לה', ותפילתו תישמע [רשב"ם, רמב"ן, שד"ל, תולדות יצחק, חזקוני]. לחלופין, הצער נובע מכך שכאשר ישראל יחטאו ויעזבו את התורה, לעשו יהיה "פתחון פה" וזכות לטעון ולהצטער על כך שיעקב מחזיק בברכות אף שאינו ראוי להן [רש"י, גור אריה, לבוש האורה, מזרחי]. גישה שנייה גוזרת את המילה מהשורש ר.ד.ה, כלומר שלטון וממשלה. כאשר ישראל יחטאו, תרד מעלתם, ותגיע העת שבה עשו יקבל את הכוח לרדות ולמשול [אבן עזרא, כלי יקר, רד"ק, טור, ספורנו, ביאור יש"ר]. גישה שלישית וייחודית מפרשת את המילה מלשון פרישה והבדלה, כלומר, כאשר עשו יחליט להתרחק פיזית ממושבו של יעקב, יפקע ממנו עול השעבוד [הכתב והקבלה].
כתוצאה מתהליכים אלו יתקיים וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃. עשו יצליח להשתחרר משלטונו של יעקב [אבן עזרא, רד"ק, ספורנו]. עם זאת, מודגש כי פריקת העול אין משמעותה שעשו יהפוך לאדון על ישראל, אלא רק שישתחרר מעבדותו, וייווצר מצב שבו איש אינו מושל בחברו [כלי יקר, אור החיים]. יש המדייקים בלשון הפסוק ומציינים כי נאמר "ופרקת עולו" ולא "ושברת עולו" – העול יישאר שלם ורק יוסר זמנית, רמז לכך שהשחרור אינו נצחי ובעתיד ישוב עשו להשתעבד [ביאור יש"ר]. לבסוף, הפסוק מהווה גם אזהרה היסטורית לישראל שלא להתגרות באדום ולהכביד עליהם את העול יתר על המידה, שכן לחץ מוגזם יוביל בהכרח למרידה ולפריקת העול, כפי שאכן אירע בהיסטוריה כאשר אדום פשעה מתחת יד יהודה [רמב"ן, אבן עזרא, שד"ל].