רבקה מנווטת את העברת הברכות ליעקב ומורה לו להגיש את המטעמים ליצחק. מעמד זה דורש שילוב של הכנה רוחנית מצד המברך ופעולה מהירה מצד המקבל. אף על פי שרבקה מנחה את יעקב כיצד לפעול, היא נמנעת מלצוות עליו במפורש להתחזות לעשו. נראה שהיא מצפה ממנו להבין את הצורך בביצוע פעולת המרמה בעצמו, או שהדבר כבר סוכם ביניהם מראש [קונטרס חיבה יתירה].
הדרישה שיצחק יאכל תחילה, כפי שעולה מהמילה וְאָכָל, נועדה להביא אותו למצב של שמחה וטוב לב. הכנה זו הכרחית לקבלת ההשראה האלוהית, שכן השכינה שורה על האדם רק מתוך שמחה ובלב טוב [חזקוני].
רבקה בטוחה לחלוטין בהצלחת המהלך. המילה אֲשֶׁר בביטוי אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ אינה מילת זיקה רגילה, אלא משמשת לשון של ודאות והחלטיות, במשמעות של "בוודאי" או "באמת". הביטחון המוחלט שלה בכך שיצחק אכן יברך את יעקב נובע מהנבואה שקיבלה מאת ה׳ טרם לידת הבנים, ולפיה הבן הגדול יעבוד את הצעיר [הכתב והקבלה].
בדבריה מוסיפה רבקה את המילים לִפְנֵי מוֹתוֹ. אף שאין זה מן הכבוד לדבר על מות בעלה, היא משתמשת בביטוי זה כדי לזרז את יעקב ולעורר בו דחיפות לפעול מיד. מנגד, יש המפרשים שביטוי זה נועד דווקא להרגיע את יעקב מפני השלכות המעשה. לפי גישה זו, רבקה מבטיחה לו שגם לאחר שדבר המרמה יתגלה, בסוף ימיו של יצחק הוא לא יחזור בו מן הברכה אלא יסכים עמה לחלוטין, ולכן אין ליעקב סיבה לחשוש [קונטרס חיבה יתירה].