מפגש טעון בין אב לבנו מתרחש סביב שובו המהיר של הבן מן השדה. המהירות הבלתי צפויה מעוררת תגובה כפולה: פליאה טבעית על קיצור הזמן, ותשובה רוחנית שמנסה להניח את הדעת אך פותחת פתח לחשד.
הפרשנים נחלקים בהבנת פשר תגובתו של יצחק, מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי. גישה אחת רואה בשאלה זו ביטוי של חשד וחקירה. קולו של יעקב עורר את חרדתו של יצחק, ולכן החל לחקור אותו מדוע שב כה מהר מהציד [רד"ק]. מעבר לכך, יצחק שלח את עשו לשדה מתוך כוונה מפורשת שיטרח ויעמול קשות כדי להכין עצמו לברכה, ושובו המיידי סתר כוונה זו, שכן הוא ציפה שהדבר ייקח זמן רב יותר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזאת, עשו היה ידוע באופיו האיטי והמתמהמה, בניגוד לזריזות הנדרשת, ולכן המהירות עוררה תמיהה [קונטרס חיבה יתירה]. לעומת זאת, יש המפרשים את דברי יצחק לא כשאלה חוקרת, אלא כקריאת התפעלות והכרת תודה. לפי גישה זו, יצחק משתומם ומודה לבנו על שגילה חריצות רבה כל כך למלא את רצונו מהר [הכתב והקבלה].
בתשובתו, כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי, יעקב מסביר שהציד פשוט הזדמן והיה מוכן עבורו מיד [בכור שור]. המילה הִקְרָה מלמדת על מאורע שבא בדרך מקרה, והמילה לְפָנָי מדגישה שהציד הגיע ממש אל מול פניו, למקום שאין בו בדרך כלל חיות ציד [מלבי"ם]. יעקב מסיט מעצמו את השבח על המאמץ, ותולה את ההצלחה המהירה בהתערבות אלוהית שבאה בזכותו של יצחק עצמו – ולכן הוא מדגיש אֱלֹהֶיךָ [רד"ק, מלבי"ם, הכתב והקבלה]. באמירה זו טמונה גם אמת נסתרת, שכן יעקב רומז לכך שה' הוא שהזמין לו את אמו, אשר הכינה את המטעמים במהירות ויעצה לו כיצד לפעול [ביאור יש"ר].
הפרשנים מצביעים על קשר עמוק בין תשובתו של יעקב לאירועי עברו של יצחק. ההשגחה האלוהית המהירה מזכירה ליצחק שני ניסים קודמים בחייו: האיל שהזדמן לו בעקידה, ומציאת רבקה על ידי אליעזר שביקש "הקרה נא לפני היום" [שד"ל, דעת זקנים, פני דוד]. כשם שה' מיהר להזמין ליצחק קרבן וזיווג, כך הוא מיהר להזמין לו את מזונו, שכן ה' אינו רוצה לצער את הצדיק ומספק לו את צרכיו בעתם [פני דוד].
עם זאת, דווקא השימוש בשם ה' בתשובה זו הוא שהסגיר את זהותו של יעקב. אף על פי שיצחק החזיק את עשו לאדם צדיק, הוא ידע ששהותו התדירה של עשו בשדות ובמקומות שאינם נקיים גרמה לו להתרגל שלא להזכיר את שם ה'. לכן, ברגע ששמע את אזכור שם השם, הבין יצחק שזהו בהכרח יעקב, שיושב במקומות טהורים ושם ה' שגור על פיו [צאינה וראינה].