קרה לכם פעם שביקשו מכם לעשות משימה קשה וארוכה, וסיימתם אותה תוך כמה דקות? בטח הסתכלו עליכם בפליאה ושאלו איך עשיתם את זה כל כך מהר. זה בדיוק מה שהרגיש יצחק. הוא שלח את עשו לצוד ציד, שזו עבודה קשה שלוקחת המון זמן. כשהבן שלו חוזר כל כך מהר עם האוכל, יצחק מופתע מאוד ושואל אותו מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי, כלומר, איך הצלחת למצוא ציד בזמן כל כך קצר?
יעקב, שמחופש לעשו, עונה לו: כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. המילה הִקְרָה מסבירה שהציד פשוט הזדמן לו, והמילה לְפָנָי מדגישה שהחיה הגיעה ממש מול הפנים שלו בלי שהתאמץ. יעקב לא מתגאה בעצמו, אלא אומר שההצלחה המהירה הגיעה בזכות יצחק, ולכן הוא אומר אֱלֹהֶיךָ, האלוהים שלך.
אבל התשובה הזו דווקא גרמה ליצחק לחשוד. עשו היה רגיל להסתובב בחוץ בשדות ובמקומות לא נקיים, ולכן לא היה רגיל להזכיר את שם ה'. יעקב, לעומת זאת, ישב במקומות טהורים והיה רגיל להודות לה'. ברגע שיצחק שמע את המילים האלה, הוא התחיל להבין שאולי מי שעומד מולו הוא בעצם יעקב ולא עשו.