יצא לכם פעם לזהות מישהו רק לפי המילים שהוא בוחר להגיד, אפילו בלי לראות אותו? יצחק כבר זקן וקשה לו לראות, והוא עומד להעניק את הברכה החשובה שלו. פתאום, הוא מרגיש שמשהו לא מסתדר. בהתחלה הוא האמין למי שעמד מולו, אבל ככל שהם דיברו, יצחק שם לב למשהו מחשיד. זה לא היה רק הצליל של הקול שהזכיר לו את יעקב, אלא התוכן של הדברים. הבן שעמד מולו הזכיר את שם ה', וזה היה משהו שמאוד מתאים ליעקב.
אבל רגע, יצחק הרי חשב שגם עשו הוא צדיק גדול, אז למה הוא התפלא לשמוע אותו מזכיר את ה'? יצחק ידע שעשו הוא איש שדה שעובד בחוץ בציד. הוא חשב שבגלל שעשו נמצא לפעמים במקומות עם בוץ ולכלוך, הוא כל כך מכבד את ה' וחושש להגיד את שמו במקום לא נקי. יעקב, לעומת זאת, ישב באוהלים נקיים ולכן הזכיר את שם ה' כל הזמן מתוך אהבה. לכן, כששמע את שם ה', יצחק מיד התחיל לחשוד.
בגלל הספק הזה, יצחק מחליט לבדוק את העניין בעזרת הידיים. הוא מבקש מהבן להתקרב ואומר לו וַאֲמֻשְׁךָ, כלומר, אני אמשש אותך ואבדוק מי אתה באמת. הבדיקה הזו הייתה חשובה מאוד. ברגע שיצחק אמר בקול רם שהוא לא בטוח מי עומד מולו, הוא בעצם דאג שהברכה תפעל בכל מקרה. כך, גם אם הוא יטעה בזהות של הבן שמקבל אותה באותו רגע, הברכה עדיין תהיה אמיתית וחזקה.