רבקה לוקחת את היוזמה לידיה ומובילה מהלך גורלי להעברת הברכות ליעקב. היא מנחה אותו להשתמש בסביבתו הטבעית ובמשאבים המוכרים לו, כדי לזכות בייעודו ההיסטורי והרוחני.
בפנותה ליעקב במילים וְקַֽח־לִ֣י, רבקה מדגישה כי עליו לקחת מתוך הרכוש שלה, שניתן לה בכתובתה, כדי שהאוכל שיוגש ליצחק יהיה נקי מכל חשש גזל [רש"י, משכיל לדוד]. עצם הבקשה שיעקב יביא את הבהמות בעצמו נועדה לשתף אותו בטרחה ולהפכו לשותף פעיל במצווה הגדולה של קבלת הברכות [העמק דבר, ברכת אשר].
ההוראה לגשת אֶל־הַצֹּ֔אן אינה מקרית. יעקב, בהיותו יושב אוהלים, היה רועה צאן באומנותו. רבקה בוחרת דווקא בבהמות ביתיות ולא בחיות ציד, כרמז לכך שגם בעתיד, קורבנותיהם של בני ישראל יובאו מן הבהמה המבויתת ולא מחיות הבר [רשב"ם, רבנו בחיי]. מתוך הצאן היא מבקשת שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים, כלומר גדיים שמנים ומובחרים [רד"ק]. הבחירה הספציפית בעזים נובעת מכך שעורם מחוספס ושערם קשה ודומה לשער אדם, תכונה החיונית כדי לעטוף את ידיו של יעקב ולדמותן לידיו השעירות של עשיו [רשב"ם, העמק דבר, ביאור יש"ר].
הדרישה להביא שְׁנֵ֛י גדיים מעוררת פליאה, שהרי אדם זקן אינו יכול לאכול שני גדיים שלמים. הפרשנים מציעים לכך מספר רבדים של הסברים. במישור המעשי, רבקה הזדקקה לשני עורות כדי לכסות את שתי ידיו ואת צווארו של יעקב [העמק דבר, קונטרס חיבה יתירה]. בנוסף, מטעמים מיוחדים עשויים לרוב מחלקים קטנים ופנימיים של הבהמה, ולכן נדרשו שני גדיים כדי להפיק מנה ראויה, מה גם שתבשיל המכיל בשר רב משתבח בטעמו [קונטרס חיבה יתירה].
ברובד עמוק יותר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמאורע זה התרחש בליל הפסח. יצחק חש שיום מותו קרב משום שהקב"ה ממלא את שנותיהם של צדיקים והם נוטים להסתלק מן העולם ביום הולדתם, ויצחק נולד בחג הפסח [שפתי חכמים, יריעות שלמה]. לפיכך, גדי אחד נועד לשמש כקורבן פסח, והשני לקורבן חגיגה או להכנת המטעמים [רש"י, הדר זקנים]. יש המדייקים כי לא מדובר היה בקורבן פסח של ממש, שהרי טרם נצטוו על כך, אלא בשלמי נדבה שהוקרבו כזכר לפסח שעתיד להיות לדורות [משכיל לדוד, ברכת אשר].
מעבר לכך, הבאת שני הגדיים טומנת בחובה סמליות היסטורית. הגדיים רומזים לשני שעירי העיזים של יום הכיפורים. הם טובים ליעקב שבאמצעותם יזכה בברכות, וטובים לבניו שדרכם יזכו לכפרה ולשמירה מפני שרו של עשיו [רבנו בחיי, בית הלוי]. סמליות זו קשורה למציאות הגלות. יעקב נאלץ לפעול בערמה כדי להשיב לעצמו את הבכורה שקנה כדין, כמי שמציל את שלו [בכור שור]. בדומה לכך, בניו בגלות ייאלצו לעיתים להתמודד עם מציאות שבה מקורות פרנסתם נגזלים, ויזדקקו לתחבולות כדי לשרוד. שעירי יום הכיפורים נועדו לכפר על אילוצי ההישרדות הללו, ולזכור כי העיקר אינו ההנאה הגשמית מברכות העולם הזה, אלא השימוש בהן לעבודת ה' [פרדס יוסף, בית הלוי].
לבסוף, רבקה מבטיחה וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב. היא ידעה היטב כי טעמו של בשר גדי צעיר דומה מאוד לטעמו של בשר צבי. בזכות היכרותה העמוקה עם חיכו של יצחק וכישוריה בהכנת מטעמים, היא הייתה בטוחה שתוכל לתבל ולהכין את הבשר כך שיצחק לא יבחין בהבדל, ויסבור כי אכן מדובר בציד שהביא עשיו [רש"י, ביאור שטיינזלץ, צפנת פענח].