יצא לכם פעם להכין הפתעה גדולה למישהו, והייתם צריכים לתכנן כל פרט קטן כדי שהיא תצליח? רבקה רוצה שיעקב יקבל את הברכות מיצחק, והיא מתכננת הכל בזהירות. היא אומרת ליעקב וְקַֽח־לִ֣י, כלומר, קח מהרכוש ששייך לי, כדי שהאוכל שנגיש ליצחק יהיה שלנו באמת ולא גזול. היא שולחת אותו דווקא אֶל־הַצֹּ֔אן, כי יעקב רגיל להיות רועה צאן, והיא רוצה שהוא יביא חיות ביתיות ולא חיות בר שעשיו רגיל לצוד.
רבקה מבקשת מיעקב להביא שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים, שזה אומר גדיים שמנים ומשובחים. אבל למה דווקא עיזים ולמה שניים? לעיזים יש פרווה קשה שמזכירה שיער של אנשים, ורבקה תכננה להשתמש בעור שלהם כדי לעטוף את הידיים והצוואר של יעקב. בנוסף, חכמים מסבירים שהאירוע הזה קרה בליל חג הפסח. לכן היה צורך בשני גדיים: אחד כדי להקריב כקורבן לה', והשני כדי להכין ממנו את הארוחה הטעימה.
בסוף רבקה מבטיחה: וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב. רבקה הייתה בשלנית מצוינת. היא ידעה שהטעם של בשר גדי צעיר דומה מאוד לטעם של בשר צבי. בעזרת התבלינים הנכונים, היא ידעה להכין את האוכל בדיוק כמו שיצחק אוהב, כך שהוא לא ירגיש בהבדל ויחשוב שזה הציד שעשיו הביא.