תארו לעצמכם שחיכיתם למשהו חשוב כל כך, ופתאום גיליתם שמישהו אחר קיבל אותו במקומכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק השבר העמוק שחווה עשו כשהוא מבין שיעקב קיבל את הברכה המיוחדת של יצחק. באותו רגע, עשו מבין שאין דרך להחזיר את הגלגל לאחור, והוא זועק מתוך כאב ואכזבה וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד. למה הצעקה מתוארת בשתי מילים שונות? המילה גְּדֹלָה מסמלת את האובדן של הבכורה, והמילה מָרָה מתארת את העצב העמוק על אובדן הברכה.
עשו יודע שיעקב אחיו פעל בחוכמה. הוא חושב לעצמו שאם בעבר יעקב קנה ממנו את הבכורה בצורה חזקה וברורה רק בעבור נזיד עדשים פשוט, בטח שעכשיו, כשהוא הביא לאבא בשר יקר, הוא דאג שהברכה תישאר שלו לתמיד ואי אפשר יהיה לבטל אותה. מתוך ההבנה הזו, עשו מוותר על המאבק על הברכה הראשונה ופונה ליצחק בבקשה מרגשת: בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי.
למה עשו מבקש ברכה נוספת אם יעקב כבר קיבל אותה? קודם כל, עשו בכלל לא שמע מה יצחק בירך את יעקב. הוא היה בטוח באמת ובתמים שלאבא שלו יש מספיק כוח, שפע וברכות כדי לברך את כל הילדים שלו. כשהוא אומר גַּם אָנִי, הוא בעצם אומר ליצחק: גם אני הבן שלך כמוהו, בבקשה תברך גם אותי. הבקשה הזו מראה עד כמה היה חשוב לעשו להרגיש קשור, קרוב ואהוב על ידי אבא שלו.