תארו לעצמכם שאתם מגלים פתאום שמשהו שקרה לגמרי אחרת ממה שתכננתם, הוא בעצם הדבר הכי נכון שיכול היה לקרות. זה בדיוק מה שמרגיש יצחק כשהוא פוגש את עשו ומבין שיעקב הוא זה שקיבל את הברכה.
יצחק אומר לעשו שיעקב פעל בְּמִרְמָה. המילה הזו אולי נשמעת לנו כמו רמאות, אבל הכוונה היא שיעקב פעל בחוכמה רבה. יעקב השתמש בתחבולה כדי להשיג את הברכה שבאמת מגיעה לו, כי הוא היה הבכור האמיתי. יצחק יודע שאם הברכה הייתה מושגת בשקר או בגזל, ה' פשוט לא היה נותן לה להתקיים. עצם זה שהברכה חלה על יעקב, מוכיח ליצחק שזהו הרצון של ה' ושיעקב הוא זה שראוי לה.
כשיצחק ממשיך ואומר לעשו וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ, הוא מסביר שיעקב קיבל את הברכה שהייתה מיועדת לעשו, ברכה של הצלחה ושפע חומרי בעולם הזה. באותו רגע יצחק מבין שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ושהברכה האלוהית שייכת באמת רק ליעקב.