בראשית, פרק כ״ז, פסוק ל״ד

רגע גילוי האמת על מעשה המרמה מעורר בעשו סערת רגשות עזה של אכזבה ומפח נפש. כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו הוא מגיב בזעקה כפולה, כאשר הוא וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד, זעקה שהיא גְּדֹלָה על אובדן הבכורה בעבר וּמָרָה על גניבת הברכה בהווה. עשו מבין שיעקב ביסס את קבלת הברכה באופן שלא ניתן לערעור, ועיקר שברו נובע מההכרה שיצחק נותן תוקף למצב ואינו מבטל את הברכה. לכן הוא נכנע ומבקש בתמימות בָּרְכֵנִי גַם אָנִי, מתוך הנחה שניתן לברך את כל הבנים בשלטון. במילים גַם אָנִי הוא מדגיש שגם הוא בן הראוי לברכה, ובפנייתו אל אָבִי הוא נשען על הקשר הטבעי ביניהם כדי שיצחק יחיל גם עליו אמירה מבורכת.