בראשית, פרק כ״ז, פסוק ל״ו

עשו דורש מחדש את שם אחיו ותוהה הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב באמת ובצדק, משום ששורש השם מעיד כעת על מרמה, עקמומיות הלב ומניעה. הוא קובל על הסתירה במעשי אחיו וטוען וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, שכן יעקב לקח גם את הבכורה המייצגת התנתקות מן העולם וגם את הברכה המעניקה שליטה גשמית. באומרו אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, עשו מציג את הדברים כגזלה כדי להסתיר את העובדה שמכר אותה מרצונו, אך מבלי משים מאשר את זכותו החוקית של יעקב לברכה. תלונתו וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי נובעת מההבנה שיעקב מיהר לזכות בטובות העולם מוקדם מהצפוי, בטרם הספיק עשו ליהנות מהן. בייאושו הוא מתחנן ושואל הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה, כלומר האם לא הפרשת והשארת בצד ברכה ייחודית עבורי, מבלי להבין שברכת השליטה המוחלטת שניתנה ליעקב אינה מותירה דבר.