בראשית, פרק כ״ז, פסוק ו׳

מתוך מסר נבואי ותכנון מוקדם, וְרִבְקָה אָמְרָה מיד אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לפעול להטיית הברכות, תוך הדגשת הקשר הבלעדי ביניהם. היא מודיעה לו: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ, ניסוח המצביע על ריחוק רגשי מיצחק ומבליט את הקיטוב המשפחתי, שהרי אין כל דמיון מהותי בין האחים. השימוש הכפול במילה לֵאמֹר מלמד שרבקה פנתה ליעקב באותו רגע ממש, אך מסרה לו רק את תמצית כוונת יצחק תוך שינוי מכוון של דבריו. שינויים אלו נועדו לשכנע את יעקב לשתף פעולה, ללמדו שה' הוא שמכוון את הברכה למי שראוי לה, ואף להנחותו להשתמש בדיבור רך כפי שקבע יצחק כסימן סודי עם עשו.