בראשית, פרק כ״ז, פסוק ד׳

יצחק מבקש מעשו וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים, תבשיל מתובל המענג את החיך, בדיוק כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי מבישוליו בעבר. מטרת הסעודה אינה שובע פיזי, אלא לעורר ביצחק שמחה מתוך דבר גשמי שתאפשר לרוח הקודש לשרות עליו, ובמקביל לזכות את עשו במצוות כיבוד אב שתכשיר אותו לברכה. יצחק מדגיש וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה כדי להבטיח שהציד ייעשה לשמו בלבד וללא חשש גזל, וכדי שהמאכל יוכנס לחדרו הפרטי שבו תשרה השכינה. מתוך הנאת הנפש מהמאכל מבטיח יצחק בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת, מתוך כוונה להעניק לעשו את ברכת אברהם כבכור שיילחם למען ה', או לחלופין להעניק לו שפע חומרי לו הוא זקוק, בידיעה שהברית הרוחנית שמורה ממילא ליעקב.