כאשר יעקב מתקרב אל אביו העיוור, יצחק נוגע בו מגע קל ורך בלבד, כפי שמעידה המילה וַיְמֻשֵּׁהוּ, וכך נמנעת בדיקה יסודית שהייתה חושפת את התרמית. בעקבות המגע מתעוררת אצל יצחק סתירה: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. בעוד שהידיים מרגישות שעירות כשל עשו, סגנון הדיבור העדין והזכרת שם ה' אופייניים דווקא ליעקב. יצחק בוחר לסמוך על חוש המישוש הישיר, שכן קל לאדם לשנות את קולו אך כמעט בלתי אפשרי לזייף ידיים שעירות. ייתכן גם שיצחק הניח כי עשו הוא שעומד לפניו, ושהוא מנסה לדבר ברכות ולאמץ את מידותיו של יעקב כדי להוכיח שהוא ראוי לברכה.
בראשית, פרק כ״ז, פסוק כ״ב
פרשת תולדות
וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.