שמתם לב פעם איך אתם מבקשים משהו מההורים שלכם? האם אתם מוסיפים את המילה בבקשה ומדברים בעדינות, או שלפעמים אתם פשוט אומרים מיד את מה שאתם רוצים? עשו חוזר מהשדה כדי לקבל את הברכה, והמילים וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים מלמדות אותנו שהוא הכין את האוכל ממש בתוך הבית של יצחק. הוא ניגש לאביו, שכנראה בדיוק נמנם קצת אחרי שסיים את הסעודה הקודמת, ואומר לו יָקֻם אָבִי.
אם נבדוק היטב את המילים של עשו, נגלה שהן מלמדות אותנו המון על האופי שלו. בניגוד ליעקב שדיבר בעדינות, ביקש מאביו לשבת בנחת והשתמש במילת בקשה מנומסת, עשו מדבר בצורה קצת גסה ונוקשה. לא היה לו אכפת אם אבא שלו יאכל בעמידה או בישיבה, העיקר שיאכל ויברך אותו. עשו גם אומר ליצחק לאכול מִצֵּיד בְּנוֹ. במקום לדבר בענווה ולהגיד "מהציד שלי", הוא מדבר על עצמו בגאווה אדירה, כאילו הוא הבן היחיד והכי חשוב שראוי לברכה.
למרות שעשו באמת הצטיין בכיבוד הורים והתאמץ להכין לאביו אוכל, סגנון הדיבור שלו מלמד אותנו שיעור חשוב לחיים: לא מספיק רק לעשות מעשים טובים, אלא יש חשיבות עצומה גם לדרך שבה אנחנו עושים אותם. הנימוס, הכבוד והמילים העדינות שאנחנו בוחרים להשתמש בהן, חשובים לא פחות מהמעשה עצמו.