יצא לכם פעם לחמוק מחדר ממש ברגע האחרון, שנייה לפני שמישהו אחר נכנס? תארו לעצמכם איזה מתח עצום היה באוויר באותו רגע באוהל של יצחק. יעקב בדיוק סיים לקבל את הברכות מאביו והתחיל לצאת. הכל קרה בתזמון מדויק להפליא, ממש השגחה מיוחדת מאת ה'. אם עשו היה מקדים אפילו בשבריר שנייה, כל הברכות היו משתבשות או מתבטלות.
התורה משתמשת במילה אַךְ יחד עם כפילות הפועל יָצֹא יָצָא כדי לתאר לנו עד כמה הרגע הזה היה צפוף. זה היה מצב של זה יוצא וזה בא, בעוד יעקב עדיין לא השלים לגמרי את היציאה שלו מהפתח, עשו כבר נכנס פנימה. כשיעקב יצא מֵאֵת פְּנֵי יצחק, המילים האלה לא מתארות רק התרחקות פיזית מאבא שלו. הן רומזות לנו שבאותו רגע ממש גם השכינה הקדושה של ה' הסתלקה מהחדר בגלל כניסתו של עשו. ומהיכן עשו הגיע בדיוק באותו הרגע? הכתוב מספר שהוא בָּא מִצֵּידוֹ, כלומר הוא חזר מפעולת הציד שלו בשדה. משמיים דאגו לעכב אותו שם בדיוק מספיק זמן כדי שיעקב יספיק לצאת בשלום עם הברכות בידיו.