תארו לעצמכם שאתם צריכים לזהות מישהו אהוב רק בעזרת החושים שלכם, בלי לראות אותו בכלל. זה בדיוק מה שקרה ליצחק. הוא היה עיוור ולא יכול היה לראות מי עומד מולו כדי לקבל את הברכה. יצחק היה קצת מבולבל: מצד אחד הוא שמע את הקול של יעקב, אבל מצד שני הידיים שהרגיש היו שעירות כמו של עשו.
כדי להכריע בספק, יצחק היה צריך סימן נוסף, ולכן הוא מבקש מהבן שלו: וּשְׁקָה לִּי, כלומר, פשוט תן לי נשיקה. יצחק ביקש זאת גם מתוך אהבה ורצון לברך אותו מכל הלב, אבל גם כמבחן חכם. הוא ידע שלעשו יש ריח של שדה, וכשהבן יתקרב אליו כדי לנשק אותו, הוא יוכל להריח את הבגדים שלו ולדעת מי זה באמת.
ולמה יצחק ביקש שהבן ינשק אותו, ולא נתן לו נשיקה בעצמו כמו שאבות בדרך כלל עושים? מכיוון שיצחק לא ראה, הוא היה צריך לגשש עם הידיים כדי למצוא אותו, ולכן היה לו הרבה יותר פשוט ונוח לבקש מהבן לגשת אליו בעצמו ולתת לו את הנשיקה.