יצא לכם פעם להריח משהו כל כך טוב, שפתאום הרגשתם ממש שמחים ורגועים? זה בדיוק מה שקרה ליצחק. יעקב מתקרב אל אבא שלו, והמילים וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ מתארות שזו לא הייתה סתם נשיקה, אלא נשיקה של כבוד ואהבה על היד או על הכתף, כדי ליצור חיבור קרוב ומיוחד לפני הברכה.
באותו רגע, יצחק מריח את יעקב. המילים וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו קצת מפתיעות, כי הרי יעקב לבש עורות של עזים, שבדרך כלל אין להם ריח נעים בכלל. אבל בגלל שזו הייתה עונת האביב, הבגדים ספגו את הניחוח המתוק של פרחי השדה ועשבי הבר. הריח הנפלא הזה פעל כמו קסם. המילה וַיְבָרְכֵהוּ מתארת איך הניחוח שימח את הלב של יצחק והרגיע אותו. ממש כמו שמוזיקה יפה עוזרת לנו להרגיש ברוגע, כך הריח הטוב מילא את יצחק בשמחה עמוקה, והוא הרגיש שגם ה' מסכים שהוא יעניק ליעקב את הברכה.
מתוך כל ההתרגשות הזו, יצחק אומר פתאום רְאֵה רֵיחַ בְּנִי. המילה רְאֵה לא אומרת להסתכל בעיניים, הרי יצחק לא יכול היה לראות, אלא היא מילת התפעלות, כמו להגיד "וואו, שימו לב!". יצחק כל כך מופתע מהריח המיוחד, והוא מדמה אותו ואומר שהוא כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'. יצחק לא מתכוון לשדה רגיל של חיטה, אלא לפרדס מיוחד ומבורך שופע בעצי תפוחים ואתרוגים, שבו ה' נתן ברכה מיוחדת של ריח נפלא. הריח הטוב הזה סיפר ליצחק משהו חשוב גם על הפנים של יעקב: הוא הראה לו שהבן שלו טהור ומלא בטוב, ושכל המעשים שלו מלאים בחסד, ממש כמו הריח הנפלא שעטף אותו.