קרה לכם פעם שהגעתם מאוחר למשחק או לחלוקת פרסים, וגיליתם שכל הדברים הטובים כבר חולקו? עמדתם שם וביקשתם משהו, אבל האחראי הסתכל עליכם ואמר באמת ובתמים שפשוט לא נשאר לו שום דבר לתת. זה בדיוק המצב שבו נמצא יצחק כשהוא עומד מול עשו. יצחק מבין עכשיו שיעקב הוא זה שמתאים להיות המנהיג הרוחני של המשפחה, וכדי להצליח בתפקיד החשוב הזה, יעקב זקוק גם לכל הברכות שיעזרו לו להתקיים בעולם.
יצחק מסביר לעשו שאין טעם לתת לו ברכה של רכוש. כשהוא אומר הן גביר שמתיו לך, הוא מתכוון שהמילה גביר פירושה אדון ושליט. יצחק קובע שיעקב הוא האדון, ויש כלל ידוע שכל מה ששייך לעבד, שייך בעצם לאדון שלו. לכן, גם אם יצחק יברך את עשו בשדות או בכסף, הכול בסופו של דבר יהיה שייך ליעקב. יצחק ממשיך ואומר ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. מכיוון שלעשו אין באמת אחים נוספים, המילה אחיו רומזת לכל הילדים והמשפחה שיוולדו לעשו בעתיד, שגם הם יהיו כפופים ליעקב מכוח הברכה והדיבור של יצחק.
כדי להסביר מאיפה יהיה ליעקב שפע, יצחק אומר ודגן ותירש סמכתיו. המילה סמכתיו מגיעה מהמילה תמיכה ומשענת. יצחק מסביר שהתבואה והשפע הם לא העיקר, אלא רק כלי עזר שנועד לתמוך ביעקב. כשלאדם יש אוכל ופרנסה, קל לו יותר להיות רגוע, להתקדם מבחינה רוחנית ולקיים מצוות בלי דאגות. ליעקב כבר יש את כל מה שהוא צריך, והוא ממש לא זקוק שעשו יעבוד את האדמה בשבילו.
בסוף הדברים, יצחק מרגיש חוסר אונים ושואל ולכה אפוא מה אעשה בני. המילה אפוא משמעותה כאן איפה, והמילה ולכה פירושה פשוט ולך. יצחק בעצם אומר לעשו: ולך, איפה אמצא עכשיו משהו שנותר לי לתת, הרי לא נשאר לי שום דבר שמתאים לדרך שלך?