בראשית, פרק כ״ז, פסוק ל״ט

פרשת תולדות

Genesis 27:39Sefaria

וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃

חשבתם פעם מה קורה כשאנחנו מפספסים הזדמנות חשובה ופשוט פורצים בבכי מרוב תסכול? זה בדיוק מה שקרה לעשו. כשיצחק שומע את הזעקה והבכי של בנו, הלב שלו מתמלא ברחמים. הוא מחליט להעניק לעשו שפע רב, בלי לבטל את הברכה שכבר נתן ליעקב. יצחק פותח במילה הִנֵּה, כדי להראות לעשו שהוא עדיין יכול לתת לו המון טוב בעולם שלנו. הברכה של עשו שונה מזו של יעקב, כי לא מוזכר בה שם ה'. השפע של עשו מגיע מחוקי הטבע, והוא מקבל אותו באופן מוחלט ובלי תנאים. יצחק מבטיח לו אדמה טובה, ולכן הסדר של הברכה הפוך מזה של יעקב. יצחק מזכיר קודם את האדמה ורק אחר כך את המים, כי עשו סומך בעיקר על הכוח הפיזי שלו, והדבר הראשון שחשוב לו הוא אדמה חזקה. המילה מֵעָל מתארת בצורה פשוטה את הטל שירד עליו מלמעלה. יצחק גם מוסיף את המילה מוֹשָׁבֶךָ, כדי להבטיח לעשו מקום מגורים מוגדר. הוא מעניק לו נחלה גשמית וארץ עשירה בטבע שלה, שתספק לו את כל מה שהוא צריך כדי לחיות ברווחה ולבסס את חייו.


נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.