בראשית, פרק כ״ז, פסוק מ״ד

תחשבו על מצב שבו הייתם צריכים להתרחק קצת כי מישהו ממש כעס עליכם, והייתם צריכים לחכות שהוא יירגע. זה בדיוק מה שקורה ליעקב. רבקה אימו אומרת לו לברוח מיד אל אחיה לבן. אולי תשאלו את עצמכם, למה לברוח עכשיו? הרי עשו אמר שהוא יחכה עד שיצחק אביהם ילך לעולמו. התשובה היא שרבקה חכמה מאוד. היא יודעת שעכשיו, כשיצחק עדיין בחיים, עשו לא ירצה לצער אותו ולכן לא ירדוף אחרי יעקב. כך יעקב יוכל לצאת לדרך בביטחה. רבקה מדריכה את יעקב ואומרת לו וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ. היא לא מתכוונת רק שהוא יישן בביתו של לבן, אלא שהוא ממש יעבוד ויעזור לו בעסקיו. ברגע שלבן יצטרך את יעקב, הוא גם ישמור עליו ויגן עליו. רבקה מוסיפה שיעקב יהיה שם יָמִים אֲחָדִים. האם היא מתכוונת רק למספר ימים? לא, הכוונה היא לכמה שנים. רבקה בוחרת במילים עדינות ומרגיעות כדי לנחם את יעקב, כדי שהנסיעה לא תיראה לו כל כך קשה וארוכה. חוץ מזה, כשאנחנו מצליחים וטוב לנו, השנים עוברות כל כך מהר עד שהן מרגישות כמו ימים בודדים. יעקב צריך לחכות שם בגלל חֲמַת עשו. המילה הזו מזכירה את המילה חום, והיא מתארת את הכעס הפנימי שרותח לעשו בתוך הלב. רבקה מקווה שהזמן והמרחק פשוט יקררו את הכעס הרותח הזה, ויעזרו לעשו להירגע.