יצא לכם פעם לראות שני אחים רבים כל כך חזק, עד שהיה נראה שהם בחיים לא ישלימו? לפעמים, הדבר החכם ביותר לעשות במצב כזה הוא פשוט לקחת קצת מרחק אחד מהשני. זה בדיוק מה שרבקה אימנו מחליטה לעשות. אחרי שיעקב קיבל את הברכות, עשו כועס מאוד. רבקה, שאוהבת את שני בניה ורוצה לשמור על המשפחה שלה, מבינה שיעקב חייב לנסוע רחוק אל משפחתה שבחרן.
היא מבקשת ממנו להמתין שם עַד־שׁוּב אַף־אָחִיךָ מִמְּךָ. כשאנחנו כועסים, יש את ההתפרצות הגדולה של ההתחלה, אבל גם אחרי שהיא עוברת, לפעמים נשארת בלב טינה שמסרבת לעזוב. רבקה רוצה שיעקב יחכה עד שגם הכעס השקט והעמוק הזה של עשו ייעלם לגמרי. היא מכירה היטב את עשו, ולכן היא אומרת וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ לּוֹ. היא מאמינה שעם הזמן הוא פשוט ישכח את כל עניין הברכות, ומבטיחה ליעקב שהיא תשלח לקרוא לו לחזור הביתה ברגע שהסכנה תחלוף.
הפחד הגדול ביותר של רבקה מסתתר במילים לָמָה אֶשְׁכַּל, שפירושן "כדי שלא אאבד את ילדיי". היא חוששת מלאבד את גַּם־שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד. למה את שניהם? רבקה דואגת שאם יעקב יישאר בבית והאחים יריבו, עשו עלול לפגוע ביעקב. אם זה חלילה יקרה, השופטים או בני המשפחה יצטרכו להעניש את עשו בחומרה על המעשה שלו. כך, ביום אחד ועצוב, היא עלולה לאבד את שני הבנים שלה. כדי למנוע את האסון הזה, היא שולחת את יעקב לדרך, בתקווה שהזמן ירפא את הכעס.