יצא לכם פעם לתכנן משהו חשוב מאוד, אבל בסוף גיליתם שלמישהו אחר היה תכנון שונה לגמרי? יצחק אבינו מתבגר, והוא מרגיש שהוא כבר זָקֵן וחלש. למרות שנשארו לו עוד הרבה שנות חיים, הוא חושב שיומו מתקרב בגלל שמצב הראייה שלו הידרדר. יצחק הגיע למצב שבו וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, כלומר הוא איבד את ראייתו והתעוור. התהליך הזה קרה באופן טבעי בגלל הגיל המבוגר שלו, אבל מתברר שהייתה כאן גם תוכנית נסתרת מאת ה'. ה' כיוון את הדברים כך שיצחק לא יוכל לראות, כדי שבהמשך יעקב הוא זה שיקבל את הברכות החשובות.
יצחק רוצה לברך את בנו, והוא קורא אֶת עֵשָׂו. הוא לא פונה אליו ישירות כי הוא פשוט לא יכול לראות אותו, אלא רק נושא את קולו בחלל החדר וקורא לו. יצחק פונה אל בְּנוֹ הַגָּדֹל. שימו לב שעשו לא נקרא כאן בכור, וזה מפני שהוא זלזל בבכורה שלו והפקיר אותה.
אולי אתם שואלים את עצמכם למה יצחק רצה לברך דווקא את עשו? יצחק הכיר היטב את שני בניו ורצה ליצור ביניהם צוות ושותפות. הוא תכנן לתת לעשו ברכות של שפע, עושר והגנה, כדי שהוא ידאג לכל הצרכים של המשפחה. במקביל, הוא שמר ליעקב את הברכות הרוחניות של הקשר המיוחד עם ה'.
בסוף הדברים, יצחק פונה לעשו וקורא לו בְּנִי, ועשו מיד עונה לו הִנֵּנִי. התשובה הזו מראה לנו שעשו מכבד מאוד את אבא שלו, והוא מוכן ומזומן להקשיב לדבר החשוב שיצחק עומד להגיד לו.