חשבתם פעם כמה נעים זה כשיש אווירה טובה ורגועה בבית? כשאנחנו קוראים על המשפחה של יצחק ורבקה, אנחנו מגלים שמשהו פגע באווירה הזו. עשו בחר להתחתן עם נשים מקומיות מארץ כנען, והן הכניסו לבית התנהגות שונה לגמרי ממה שהיה נהוג במשפחה.
הנשים האלו היו מֹרַת רוּחַ להורים של עשו. כלומר, הן גרמו להם להרבה מרירות, צער ועצב. הן היו עקשניות, עשו בדיוק את ההפך ממה שיצחק ורבקה ביקשו, והכעיסו אותם בכוונה אפילו בדברים הרגילים של ניהול הבית. אבל הדבר שהכי ציער את ההורים היה שהנשים האלו עבדו עבודה זרה והכניסו פסלים לתוך הבית הקדוש שלהם. בגלל המעשים הרעים האלו והעצב הגדול שהיה שם, הנוכחות המיוחדת של ה' הסתלקה מהם, כי ה' לא נמצא במקום שיש בו עצב ואנשים שמתנהגים בצורה רעה.
אם תשימו לב, מסופר שהן ציערו לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה ומזכירים כל אחד מהם בנפרד, ויצחק מופיע ראשון. למה? כי יצחק גדל כל חייו בבית קדוש וטהור, ולכן היה לו קשה מאוד לראות עבודה זרה והוא סבל מזה יותר. רבקה, לעומת זאת, גדלה בבית שבו היו רגילים לעבוד לפסלים, ולכן היא קצת פחות הופתעה מזה, למרות שגם לה זה כאב.
אולי תשאלו איפה היה עשו בכל הסיפור הזה? מתברר שהוא לא עצר את הנשים שלו ולא דרש מהן לכבד את הבית של הוריו. המצב העצוב הזה בבית עוזר לנו להבין את מה שיקרה בהמשך. בגלל שהנשים של עשו התרחקו מההורים, הן בכלל לא היו באזור כדי להזהיר את עשו כשיעקב הגיע לקבל את הברכות. בנוסף, ההתנהגות שלהן מסבירה לנו למה בהמשך יצחק ורבקה יחליטו לשלוח את יעקב רחוק כדי למצוא אישה מתאימה, ולא יסכימו שהוא יתחתן עם נשים מהאזור.