יצא לכם פעם לראות מישהו שאתם אוהבים עומד לעשות טעות בלי כוונה, ותהיתם איך לעזור לו בלי להעליב או לצער אותו? זה בדיוק מה שקרה לרבקה. כשרבקה שומעת שיצחק עומד לברך את עשו, היא ממהרת לספר על כך ליעקב כדי שיפעל מהר. אבל רבקה משנה קצת את המילים שיצחק אמר, כדי שיעקב יבין כמה הרגע הזה חשוב. יצחק אמר לעשו שהוא יברך אותו, אבל רבקה אומרת ליעקב שיצחק עומד לברך לפני ה'. היא מוסיפה את המילים האלה כדי להסביר ליעקב שזו לא סתם ברכה רגילה, אלא ברכה מיוחדת ועוצמתית שתינתן ממש בהסכמה של ה' ובשמו, ולכן אסור לוותר עליה.
למה בעצם רבקה פעלה בצורה כזו והציעה ליעקב להתחפש? רבקה ידעה שעשו מתנהג בצורה לא טובה, ושיצחק לא מודע לכך. המפרשים מסבירים את זה בעזרת משל חכם: תארו לעצמכם איכר עיוור שעומד לשתול זרעים יקרים בתוך אדמה יבשה והרוסה. במקום להגיד לו "אתה לא רואה טוב והאדמה הזו גרועה" ולצער אותו, חבר טוב מזיז בעדינות את היד של האיכר אל חלקה של אדמה טובה ופורייה. כך עשתה רבקה. היא ידעה שיצחק רוצה לברך מכל הלב, ולכן היא כיוונה את הברכה אל יעקב, הבן שבאמת ראוי ומוכן לקבל אותה, בלי לשבור את ליבו של יצחק ולגלות לו את האמת הכואבת על עשו. בסוף דבריה, רבקה מזכירה ליעקב שיצחק מתכוון לעשות זאת לפני מותי, כלומר פשוט בטרם ימות, ולכן הזמן קצר וצריך לעשות מעשה.