תחשבו על מצב שבו מישהו קרוב אליכם מקבל תפקיד חשוב, ואתם מבינים שמעכשיו תצטרכו להקשיב לו ולעשות מה שהוא אומר. קשה, נכון? זה בדיוק מה שהרגיש עשו. התורה משתמשת במילה וַיִּשְׂטֹם כדי לתאר שנאה עמוקה ונסתרת שעשו שמר בבטן. הכעס הגדול הזה לא היה בגלל הבכורה, הרי עשו הסכים למכור אותה בעצמו, אלא עַל־הַבְּרָכָה. עשו פשוט לא היה מסוגל לסבול את הרעיון שיעקב יהיה המנהיג והוא יהיה כפוף לו.
את התוכנית הקשה שלו לפגוע ביעקב הוא שמר בְּלִבּוֹ. אם הוא רק חשב על זה בלב, איך רבקה אימם גילתה את זה? המפרשים מסבירים שכנראה עשו לא התאפק וסיפר את הסוד לאחד החברים שלו, והשמועה הגיעה לאוזניה של רבקה, או שהיא פשוט הרגישה וידעה זאת בדרך של נבואה.
עשו החליט לא לפעול מיד, אלא להמתין. הוא אמר לעצמו: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. כלומר, הוא יחכה עד שאביו יצחק יזדקן וילך לעולמו, ורק אז יפגע באחיו. מדוע הוא בחר לחכות? כי למרות הכעס והרצון לפגוע, עשו רחש כבוד גדול לאבא שלו ולא רצה לצער אותו כל עוד הוא בחיים. בסוף דבריו עשו עדיין קורא ליעקב אָחִי, כי למרות הכל הוא זכר שהם אחים באותה רמה, ודווקא בגלל זה הוא רצה לעצור את יעקב לפני שיתחיל לשלוט עליו באמת.