תארו לעצמכם שאתם עוברים לגור בארץ חדשה, והמלך בכבודו ובעצמו מקבל את פניכם בשמחה רבה. זה בדיוק מה שקורה למשפחה של יוסף. פרעה המלך נותן להם אישור רשמי להישאר במצרים, והוא אומר ליוסף אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא. כלומר, פרעה נותן ליוסף את הכוח להחליט בעצמו איפה המשפחה שלו תגור, בלי שהוא יצטרך לבקש ממנו רשות מיוחדת.
פרעה מציע להם את המקום הכי טוב בממלכה ואומר בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. ארץ גושן נחשבה לאזור המובחר ביותר במצרים, ושם הכי כדאי להם להתיישב.
בנוסף, פרעה מציע לאחים של יוסף תפקיד חשוב מאוד. הוא מבקש מיוסף לבדוק אם יש ביניהם אַנְשֵׁי־חַיִל. הכוונה היא לא לגיבורים שיוצאים למלחמה, אלא לאנשים מוצלחים, נאמנים ומומחים גדולים בטיפול בכבשים ובעזים. אם הם אכן כאלה, פרעה אומר וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־אֲשֶׁר־לִי, כלומר הוא רוצה למנות אותם להיות השרים שאחראים על העדרים האישיים שלו.
אולי תשאלו את עצמכם, הרי המצרים לא סבלו רועי צאן, אז איך יכול להיות שלפרעה עצמו יש עדרים והוא ממנה עליהם שרים? התשובה הפשוטה היא שהמצרים לא אהבו רק את מי שגידל כבשים כדי לשחוט ולאכול אותן. אבל לגדל צאן כדי לגזור את הצמר שלהן או כדי לחלוב אותן, זה היה דבר מקובל ורצוי מאוד במצרים.