חשבתם פעם מה הייתם מוכנים לתת אם הייתם ממש, אבל ממש רעבים, ולא היה לכם שום אוכל בבית? זה בדיוק מה שקרה לתושבי מצרים בזמן הרעב הכבד. כדי להישאר בחיים, הם היו חייבים למכור את הדבר הכי יקר להם: את האדמות שלהם. בהתחלה הם מכרו את שָׂדֵהוּ, שזה אומר השדות שבהם הם זרעו וגידלו אוכל. אחר כך הם מכרו את אַדְמַת מִצְרַיִם, שזה כולל גם את החצרות והשטחים הריקים. לבסוף, הם העבירו ליוסף את כל הָאָרֶץ, כלומר את כל השטחים כולם יחד. המילה מָכְרוּ מלמדת אותנו שזו לא הייתה סתם מכירה רגילה, אלא הם ממש מסרו את האדמות שלהם באופן מוחלט ולתמיד.
כך קרה שוַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה. כלומר, האדמה כבר לא הייתה שייכת לאזרחים, אלא הפכה להיות הרכוש הפרטי והאישי של המלך פרעה. למרות שיוסף קנה את כל האדמות, הוא בחר לא לקנות את האנשים עצמם. הוא נהג ברחמנות, כי הוא הבין שמנהיג טוב לא מנצל את העם שלו בשעת צרה כדי להפוך אותם לעבדים. יוסף גם ידע שאנשים חופשיים יעבדו הרבה יותר טוב וישקיעו מאמץ כדי לפרנס את עצמם.
אבל מאחורי כל הסיפור הזה הסתתרה תוכנית מיוחדת של ה'. ה' סידר שהדברים יקרו דווקא ככה משתי סיבות חשובות. הסיבה הראשונה הייתה כדי לעזור לעם ישראל. בגלל שהמצרים עזבו את האדמות שלהם ועברו לגור בערים, התפנה אזור שלם וטוב שנקרא ארץ גושן. כך בני ישראל יכלו לגור שם בשקט ובשלווה כמו מלכים, בצורה חוקית לגמרי וללא שום מריבות. הסיבה השנייה הייתה הכנה לעתיד. ה' ידע שבעתיד פרעה יתנהג באכזריות לעם ישראל ויקבל עונשים כמו מכת ברד ומכת ארבה שישמידו את כל היבולים. בגלל שכל השדות היו עכשיו הרכוש הפרטי של פרעה, הנזק העצום יפגע בו ישירות, כעונש על ההתנהגות שלו.