בעקבות המשבר הכלכלי העמוק והלאמת הקרקעות במצרים, מתחולל שינוי דמוגרפי עצום ברחבי האימפריה. מדיניות של העברת אוכלוסין המונית מיושמת כדי לעקור את התושבים מאדמתם ולעצב מחדש את המבנה החברתי והמשפטי של המדינה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהעקירה נועדה לשרת מטרה משפטית ופסיכולוגית כאחד. על ידי ניתוק המצרים מנחלות אבותיהם, נמנעה מהם האפשרות לטעון בעתיד לבעלות או לחזקת ירושה על הקרקע [רשב"ם, בכור שור, חזקוני]. המעבר המחיש להם היטב כי הם איבדו את תחושת המולדת והשייכות, וכי מעתה הם משוללי קרקע הכפופים לפרעה וחיבים במס [רד"ק, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, קונטרס חיבה יתירה]. מבחינה הלכתית ומשפטית, הישארותם על הקרקע המקורית הייתה עלולה להיחשב כביטול של עסקת המכירה, ולכן ההרחקה שימשה כפעולת קניין מובהקת וכתזכורת תמידית למצבם החדש [צפנת פענח, משכיל לדוד]. בנוסף, מאחר שעובדי אדמה נוהגים להתגורר בכפרים, נישולם מהשדות חייב את העברתם לחיים עירוניים [מלבי"ם, מחוקקי יהודה].
באשר לאופן שבו התבצעה העברה זו, הפרשנים מדייקים במשמעות המילה לערים. בניגוד למחשבה שהמצרים פוזרו כבודדים ברחבי המדינה, ההבנה הרווחת היא שההעברה נעשתה במקובץ. יוסף העתיק אוכלוסיות שלמות מעיר אחת לעיר אחרת, כך שכל קהילה נדדה יחד כיחידה אורגנית אחת. מהלך זה נועד לשמור על המרקם החברתי, למנוע פירוד בין משפחות למיודעיהם, ולרכך מעט את גזירת הגירוש [שד"ל, העמק דבר, רש"ר הירש, אם למקרא]. המילים מִקְצֵה גְבוּל־מִצְרַיִם וְעַד־קָצֵהוּ מלמדות כי לא מדובר היה רק בהעברת תושבי הגבולות לקצוות מרוחקים, אלא במדיניות ארצית גורפת שהוחלה על כלל הערים בממלכה [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, ביאור יש"ר]. המילה אֹתוֹ, הנראית לכאורה מיותרת לאחר שכבר נכתב "העם", באה להדגשה מיוחדת: בעוד שהאדמה נקנתה עבור פרעה, הטיפול בעם עצמו התבטא בהעברתו הפיזית [ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה, ברכת אשר].
לצד המטרות המדיניות, חושפים הפרשנים מניע נסתר ועמוק בפעולתו של יוסף, הנוגע להגנה על משפחתו העתידה להשתקע במצרים. על ידי הפיכת כלל המצרים לגולים בארצם, ביקש יוסף להסיר מעל אחיו את חרפת הגלות. כאשר בני יעקב יגיעו למצרים כזרים, המצרים לא יוכלו להתנשא עליהם או להקניט אותם בכינוי "גולים", שכן הם עצמם הפכו לזרים נטולי קרקע [רש"י, תורה תמימה, רש"ר הירש]. למרות התהייה כיצד ניתן להצדיק סבל של אומה שלמה רק כדי למנוע אי-נעימות ממשפחת יעקב, מהלך זה מוסבר כשילוב מבריק של אינטרס מדיני מצרי עם הגנה עתידית על ישראל [ברכת אשר]. העובדה שיוסף פעל כך עוד בטרם ירדו אחיו למצרים, מוסברת בכך שצפה ברוח הקודש את בואם והכין עבורם את הקרקע מראש [פני דוד].
מנגד, יש החולקים על סברות אלו ורואים במהלך מטרות אחרות הקשורות לישראל. גישה אחת טוענת כי ההגליה נועדה לפתח בקרב המצרים רגש של הזדהות; רק מי שחווה בעצמו את כאב הגרות יוכל להבין את סבלו של הגר ולחוס עליו. כמו כן, ערבוב האוכלוסיות נועד למחוק את רישומי הקרקעות ההיסטוריים, כדי שבעתיד לא יקום מלך עריץ שיגרש את ישראל בטענה שאין להם זכות אבות בנחלות, שכן לאיש במצרים כבר לא תהיה חזקה כזו [כלי יקר]. לבסוף, יש הסבורים כי ההעברה ההמונית נועדה בפשטות לפנות לחלוטין את חבל ארץ גושן מיושביו, כדי לאפשר לבני ישראל להתגורר בו לבדד מבלי להתערבב באוכלוסייה המקומית [העמק דבר].