לקראת סוף ימיו, מבקש האב להבטיח את מקום קבורתו בארץ המובטחת, ומפקיד את המשימה בידי בנו בעל ההשפעה. מעמד זה טומן בחובו רבדים של דיפלומטיה, אמונה ורגש משפחתי עמוק.
הדרישה הִשָּׁבְעָה לִי מעוררת תמיהה, שהרי יוסף כבר הבטיח לקיים את בקשת אביו. הפרשנים מסכימים כי יעקב לא חשד כלל בבנו הצדיק שימרה את פיו. הסיבה המרכזית לשבועה הייתה דיפלומטית: יעקב רצה להעניק ליוסף תירוץ רשמי ופתחון פה מול פרעה. הוא חשש שפרעה יסרב לשחרר את יוסף למסע הקבורה, או שירצה לקבור את יעקב במצרים כדי שזכותו תגן על הארץ. השבועה נועדה לכבול את ידיו של פרעה ולאלצו לאשר את המסע [רמב"ן, ספורנו, רבנו בחיי]. מעבר לכך, ייתכן שיעקב חשש שיוסף עצמו יטה להשאיר את קברו במצרים כדי להגן על אחיו, ולכן נזקק לשבועה מפורשת [לקוטי שיחות].
יעקב מדגיש את המילה לִי כדי להבהיר שהשבועה נעשית על דעתו שלו בלבד, ובכך למנוע מפרעה כל אפשרות משפטית להתיר אותה [כלי יקר, אור החיים]. פירוש נוסף מציע כי המילה מצביעה על בקשה אישית וסודית, כדי לא לבייש את יוסף בפומבי כאילו אינו אמין דיו [כלי יקר]. בנוסף, יעקב רצה שיוסף יישבע מרצונו החופשי, מתוך בחירה אישית ולא מתוך כפייה [מלבי"ם].
בעקבות השבועה מופיעה הפעולה וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל. נחלקו המפרשים למי כוונה השתחוויה זו. גישה אחת גורסת שיעקב השתחווה ליוסף. זוהי הבעת תודה על שניאות לקבל עליו את המשימה, וכן מתן כבוד למעמדו המלכותי של יוסף. מעשה זה משקף את התפיסה של כניעה לבעל הכוח בשעת גדולתו, בבחינת השתחוויה לשועל בעת שהשעה משחקת לו, למרות שמדובר באב המשתחווה לבנו [רש"י, רשב"ם, מזרחי]. השתחוויה זו גם סוגרת מעגל ומקיימת את חלומו הישן של יוסף, בו השמש (יעקב) משתחווה לו [חזקוני, פענח רזא]. יתרה מזו, פעולת ההכנעה נועדה לטעת ביוסף תחושת עוצמה וביטחון לקראת העמידה מול פרעה [לקוטי שיחות].
מנגד, גישה מרכזית אחרת מפרשת כי יעקב השתחווה לה'. זוהי השתחוויה של הודיה עמוקה לבורא על שזיכה אותו לראות את בנו חי, ועל שניתן לו לסיים את חייו בידיעה שיקבר עם אבותיו [אבן עזרא, ספורנו, רד"ק].
ההשתחוויה נעשתה עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה. מבחינה פיזית, יעקב שכב או ישב על מיטתו והפנה את פניו כלפי מעלה או אל עבר משענת הראש [רשב"ם, שד"ל]. אלו הסוברים שהשתחווה לה', מסבירים שיעקב הפנה את ראשו בכוונה הצידה או לאחור, כדי שלא ייראה בטעות כמי שמשתחווה ליוסף שעמד מולו [העמק דבר, אם למקרא].
מבחינה רוחנית, הפניית הראש למעלה מסמלת את הפנייה לשכינה, שכן חז"ל לומדים מפסוק זה שהשכינה שורה תמיד למעלה מראשותיו של אדם חולה או תשוש [רש"י, רד"ק, גור אריה].
בנוסף, המילה "מטה" נדרשת באופן סמלי. יש המפרשים שיעקב הודה לה' על ש"מיטתו שלמה" – כלומר, על כך שזכה להעמיד צאצאים שלמים בדרכם, ונוכח לדעת שאפילו יוסף, שחי כשליט בקרב הגויים, שמר על צדקתו ונאמנותו למסורת אבותיו [רש"י, רבנו בחיי, מזרחי]. פירוש אחר מציע שהמילה "מטה" רומזת למקום מנוחת המת בקברו, ויעקב הודה לה' על הזכות להיטמן במשכן המכובד והחשוב של מערת המכפלה [הכתב והקבלה].