תושבי מצרים ניצבים בפני רעב כבד ומשאביהם הכלכליים אזלו. בתגובה למצוקתם, מציע להם יוסף פתרון חלופי של סחר חליפין, ומאפשר להם להמשיך לקבל מזון בתמורה למסירת הבהמות שברשותם. הדרישה למסירת הבהמות לא נבעה רק מניהול כלכלי, אלא שימשה כאמצעי לבחינת כנותם של המצרים. יוסף לא האמין מיד להצהרתם כי כספם אזל לחלוטין, ולכן הציע להם להעביר את מקניהם. העברת הבהמות מהווה מבחן ברור לאמיתות דבריהם, שכן בעל משק יוותר על בהמותיו, הנחוצות לו יותר מכל, רק במקרה של חוסר ברירה מוחלט [העמק דבר].
בפנייתו אליהם אומר יוסף הָבוּ, כלומר הביאו אליי. המילה נגזרת מהשורש י.ה.ב [אבי עזר, ביאור יש"ר]. מבחינה דקדוקית, האות ה' הייתה אמורה להיות מנוקדת בשווא נע ופתח, אך מכיוון שהיא אות גרונית היא מנוקדת בקמץ [אבן עזרא, מחוקקי יהודה; יהל אור].
יוסף מבטיח לתת להם אוכל בְּמִקְנֵיכֶם, כלומר כתמורה חלופית למקנה שלהם [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. הוא מתנה זאת באומרו אִם אָפֵס כסף. משמעות המילה היא שהכסף כלה והסתיים לחלוטין [ביאור שטיינזלץ, מחוקקי יהודה; יהל אור]. הפרשנים מציינים כי מילה זו משמשת כאן כפועל בזמן עבר, במשקל דקדוקי הדומה למילה "יָרֵא" במקומות אחרים במקרא [אבן עזרא, מחוקקי יהודה; יהל אור].