הכרת התודה העמוקה של תושבי מצרים ליוסף, שהציל אותם מחרפת רעב, מתבטאת בהצהרת נאמנות מוחלטת. תגובתם משלבת תחושת הקלה על עצם הישרדותם יחד עם נכונות לקבל על עצמם מעמד אזרחי וכלכלי חדש תחת שלטון המלך.
בפתח דבריהם, הקריאה הֶחֱיִתָנוּ מבטאת הכרה בכך שיוסף העניק להם חיים של חירות [העמק דבר], והציל אותם מתוך חסד גמור ולא משום חובה כלשהי [מלבי"ם].
באשר לבקשה נִמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין מדובר בבקשה חדשה למציאת חן, אלא בהסכמה נדיבה ומלאה לתוכניתו של יוסף, כלומר: עשה לנו את הדבר הזה כפי שהצעת. על כך מוסיפים כי אין צורך ב"חן" כדי להיות עבדים, ולכן בקשת החן מתייחסת לעצם ביצוע ההסכם הכלכלי ולא לעבדות עצמה [גור אריה]. מנגד, יש המפרשים ביטוי זה כלשון של מתן תודה עמוקה על העבר, המלווה בתפילה שכשם שמצאו חן בעיניו כעת, כך יזכו לחסדו גם בעתיד [שד"ל]. אחרים רואים בכך שאיפה למערכת יחסים קרובה יותר, שכן הישרדות גרידא לא הספיקה להם, והם ביקשו גם את קרבתו וחסדו של יוסף [העמק דבר].
הצהרתם וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה מעוררת דיון רחב באשר למהות העבדות. רוב הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה לעבדות גוף של ממש, שהרי יוסף קנה רק את אדמתם ולא אותם. משמעות המילה "עבדים" כאן היא קבלת שעבוד פוליטי וכלכלי, המתבטא בהעלאת מס חקלאי קבוע בכל שנה למלך כחוק בל יעבור.
עם זאת, הפרשנים מצביעים על דקויות נוספות בניסוח זה. יש המדגישים את בחירת המילים "לפרעה", שנועדה להבהיר כי הם מקבלים על עצמם עבדות למלך בלבד, ולא ליוסף עצמו [אור החיים, הטור הארוך]. קבלת העבדות נתפסה בעיניהם כזכות, שכן להיות עבדי המלך נחשב לכבוד גדול במצרים [מלבי"ם]. גישה כלכלית מעניינת מציעה שהמצרים ביקשו להפוך לעבדים מוחלטים כדי להבטיח את עתידם, מתוך מחשבה שאם יהיו תחת חסות המלך, הוא יהיה מחויב לספק את צורכיהם ולכלכל אותם בין אם תנובת השדה תהיה רבה ובין אם מועטה [העמק דבר]. כמו כן, ייתכן שהם קיבלו על עצמם עבדות מוחלטת לכל דבר ועניין באופן רשמי, ולא רק שעבוד חלקי לעבודת האדמה [אור החיים].