לאחר שהאחים מציגים את בקשתם להתיישב בארץ גושן, מתרחש שינוי בדינמיקה באולם המלכות. פרעה בוחר שלא להשיב לאחים שפנו אליו, אלא מסב את פניו ופונה ישירות אל יוסף [ביאור שטיינזלץ, ביאור יש"ר]. המלך מבין כי ההחלטה נתונה למעשה בידיו של יוסף, השליט בפועל.
דבריו של פרעה פותחים בהקדמה נימוסית [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר], אך טומנים בחובם משמעות עמוקה לגבי מטרת הביקור. בעוד שיוסף הציג את בואם כהגעה ארצה בעקבות הרעב, פרעה מדגיש באוזניו: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. כלומר, הם לא הגיעו רק כדי למצוא מקלט במדינה נכריה, אלא באו במיוחד אל יוסף, בזכות כבודו ומעמדו, ועליו הם משליכים את יהבם [רמב"ן, הטור הארוך, שד"ל, רש"ר הירש]. מתוך כך, פרעה מסיק כי בכוונתם להשתקע במקום ולא רק לגור בו באופן זמני [מלבי"ם].
מאחר שהמשפחה הגיעה מארץ כנען ואין בכוונתה להיטמע במצרים, פרעה מבין שאין לו צורך בהם לטובת המדינה. לכן הוא מעביר את מלוא האחריות ליוסף, ומאפשר לו לפעול למענם כפי רצונו [העמק דבר]. בהקשר זה, המילה לֵאמֹר מקבלת משמעות פוליטית ומעמדית. פרעה מעניק ליוסף רשות מפורשת לדבר אל אחיו בשמו שלו, ולא בשליחות המלך. מהלך זה נועד לשבח את יוסף ולהראות את עצמאותו השלטונית, וכן למנוע מצב שבו האחים יקבלו נחלה כמתנת עולמים מאת המלך, מה שהיה הופך אותם למשועבדים לצורכי המלכות. בנוסף, הגעת המשפחה מסבה לפרעה שמחה רבה, שכן היא מאמתת את ייחוסו האצילי של יוסף ומזימה את השמועות בחצר המלכות כאילו הוא עבד פשוט שנקנה בכסף [אור החיים, צרור המור].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה לחלוטין, הרואה בדברי פרעה נימה של תרעומת וביקורת. לפי פירוש זה, המילה לֵאמֹר מבטאת טענה של המלך: מדוע יעקב לא הגיע להקביל את פניו ולהודות לו על הטובה שעשה עם בנו? פרעה מדגיש כי הם בָּאוּ אֵלֶיךָ בלבד, תוך התעלמות מגינוני המלכות הראויים, והוא אף מצר על כך שלא כל האחים הגיעו. ביקורת מרומזת זו היא שהניעה את יוסף מיד לאחר מכן להביא את אביו הזקן ולהעמידו לפני פרעה, כדי להוכיח שהימנעותו מלבוא קודם לכן נבעה מחולשה וזקנה, ולא מזלזול בכבוד המלכות [שפתי כהן].