מפגש מרתק מתקיים בארמון המלוכה המצרי בין מלך האימפריה החזקה בעולם לבין אבי המשפחה העברית. במקום לעסוק בענייני מדינה או בכלכלת הרעב, השיחה נפתחת בשאלה אישית ומפתיעה של המלך המופנה אל הזקן העומד מולו, הנוגעת לגילו ולמראהו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששאלתו של פרעה נבעה מתדהמה כנה לנוכח המראה הפיזי של יעקב. יעקב נראה זקן מופלג, שיערו הלבין, פניו חרושות קמטים והוא נראה תשוש וחסר כוח. תופעה של אריכות ימים כזו לא הייתה מצויה במצרים, ופרעה פשוט מעולם לא ראה אדם שנראה כה זקן בכל גבולות מלכותו, ולכן שאל מתוך סקרנות טבעית [ספורנו, הטור הארוך, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, הדר זקנים, דעת זקנים, בכור שור, חזקוני].
לצד ההסבר הטבעי, ישנם פרשנים המזהים מניעים נסתרים ומורכבים יותר מאחורי שאלת פרעה. דעה אחת קושרת את השאלה לברכה הכלכלית שהביא עמו יעקב. לפרעה נודע שעם הגעתו של יעקב, מי הנילוס החלו לעלות ולהשקות את האדמה, והוא קיווה שברכה זו תימשך לעד. אך כאשר ראה את יעקב כחוש וחלש, נתקף חרדה שמא ימיו ספורים ובקרוב הנילוס יחזור למצבו הקודם, ולכן מיהר לברר כמה זמן נותר לו לחיות [כלי יקר]. גישה אחרת מציעה שפרעה גדל בצעירותו בחצר אבימלך, שם ראה את יצחק. כעת, כשראה את יעקב, טעה לחשוב שזהו יצחק עצמו, ונדהם מכך שהוא עדיין בין החיים [פענח רזא]. לחלופין, ייתכן שפרעה שמע על תוכניתו של יעקב לחזור לארץ כנען לאחר שנות הרעב, ותמה האם אדם במצבו הפיזי הרעוע באמת מצפה לחיות עוד שנים רבות כל כך [פענח רזא, הטור הארוך].
הפרשנים מדקדקים בלשון המיוחדת שבה בחר פרעה לשאול: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. מדוע כפל פרעה ושאל גם על הימים וגם על השנים? על כך מוסבר כי אנשים רגילים סופרים את חייהם בשנים, אך אנשי מעלה יחידי סגולה מתייחסים לכל יום ויום כבעל משמעות ותפקיד. פרעה זיהה את עוצמתו הרוחנית של יעקב, והבין שאצלו לא סופרים רק שנים שחלפו, אלא ימים של עשייה, ולכן שאל כמה ימים בעלי ערך חיית בתוך שנותיך [רש"ר הירש, ברכת אשר].
בנוסף, המילה חַיֶּיךָ אינה מתארת רק קיום ביולוגי, אלא מצביעה על חיים של הצלחה, שלווה וטובה. פרעה ראה את יעקב ניצב מולו בשיא הצלחתו, כאשר בנו שולט במצרים ומשפחתו ניצלה מהרעב, אך מנגד פניו שידרו חולי וצער. לכן, פרעה ניסה לברר כמה מתוך שנותיו היו באמת שנים של הצלחה וטובה, ולא רק שנות קיום [העמק דבר, פרדס יוסף].
מתוך שאלתו של פרעה, הפרשנים מאירים גם את משמעות תשובתו של יעקב. יעקב מסביר לפרעה שמראהו הזקן אינו נובע ממספר שנים ארוך, אלא מכך שהזקנה קפצה עליו בטרם עת בגלל הצרות, הנדודים והפחדים שליוו אותו. לכן יעקב מגדיר את שנותיו כ"שני מגורי" מלשון פחד (מגור) וטלטול, ומבהיר ששנות החיים הטובות והשלוות שלו היו מעטות ורעות בהשוואה לחיי השלווה של אבותיו [כלי יקר, רבנו בחיי, תולדות יצחק].