התייצבותם של אחי יוסף לפני מלך מצרים דרשה מהם לנסח בקפידה את מטרת הגירתם, לא כפליטים חסרי כול המחפשים נדבות, אלא כאנשי מקצוע עצמאיים המתמודדים עם משבר אקולוגי נקודתי.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לָגוּר מעידה על כוונה לשהות ארעית כגרים עד שיחלוף הרעב, ולא על השתקעות קבועה [העמק דבר, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, חזקוני]. למרות שעל פי הפשט המילה עשויה להתפרש כהתיישבות קבע, המסורת הפרשנית מדגישה כי ירידתם תוכננה מראש כדירת עראי [בכור שור]. כוונה זו אף תואמת את הבטחת ה' לאברהם לפיה זרעו יהיה "גר" בארץ לא להם [העמק דבר]. עם זאת, קיים פער טראגי בין הצהרתם הראשונית לבין המציאות ההיסטורית; אף שבאמת התכוונו לשוב לארץ כנען, הם הלכו ונשתקעו במצרים, בין אם באשמתם ובין אם משום שארץ מצרים "אחזה בהם" בעל כורחם, עד שה' נאלץ להוציאם משם ביד חזקה [ברכת אשר על התורה].
האחים מדגישים בפני פרעה כי הסיבה לבואם היא כִּי אֵין מִרְעֶה, ומבהירים שמעברם לא נבע מחוסר ממון, אלא אך ורק מצורך תזונתי לצאנם. הצהרה זו נועדה למנוע מפרעה לחשוד שבאו לנצל את מעמדו של יוסף או לקחת מקופת המדינה [רשב"ם, חזקוני]. מכיוון שהרעב פגע במקצועם כרועי צאן, הם נאלצו לנדוד כדי למצוא מקור פרנסה חלופי [שד"ל]. פרעה מצידו אכן חשד שהם באו לאכול בחינם וציפה שיעבדו בתמורה. על כך השיבו האחים שבאו רק בעבור המרעה, שהיה במצרים בגדר הפקר. פרעה סירב להאמין עד שיעקב בירך אותו, ובעקבות הברכה עלה נהר הנילוס והרעב פסק, מה שהוכיח כי מצרים היא זו שניזונה בזכותו של יעקב, ולא להפך [חתם סופר].
הצהרת האחים מעוררת שאלה מהותית: הרי הרעב פגע קשות גם במצרים, ואם כן, מדוע שיהיה בה מרעה לצאן בניגוד לארץ כנען? [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. הפרשנים מציעים מספר הסברים להבדל האקולוגי בין הארצות. ראשית, בארץ כנען הרעב היה כה כבד עד שבני האדם נאלצו לאכול את עשב השדה, ולא הותירו דבר לבהמות. במצרים, לעומת זאת, חולקה תבואה לאזרחים, ולכן נותר מעט עשב פנוי למאכל הצאן [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, ביאור יש"ר, העמק דבר]. שנית, ארץ כנען תלויה לחלוטין בגשמים שנעצרו, בעוד שמצרים נהנית ממימי הנילוס והאגמים, המייצרים מרעה טבעי ומועט גם בשנות בצורת [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר, חתם סופר]. גישה שונה לחלוטין גורסת כי באופן טבעי לא היה מרעה כלל גם בארץ גושן, אלא שיוסף דאג מראש לאגור שם מספוא עבור הבהמות [רש"ר הירש].
לאחר שהבהירו את מעמדם הארעי ואת מצוקתם, פונים האחים למסקנה המעשית במילה וְעַתָּה, שמשמעותה "כיוון שכך" [שטיינזלץ], ומבקשים במפורש להתיישב בארץ גושן. הם נאלצו להעלות בקשה זו בשנית, משום שפרעה התעלם מהרמז שבדבריהם הקודמים [ביאור יש"ר, העמק דבר]. בסופו של דבר, פרעה נעתר לבקשתם, ואף מציע כי החזקים שבאחים ישמשו כשומרי העדרים המלכותיים מפני חיות רעות במדבר [צאינה וראינה].