יצא לכם פעם לחשוב מה הדבר הכי חשוב שאדם מבקש לפני שהוא נפרד מהמשפחה שלו ועוזב את העולם? כשיעקב אבינו מרגיש שזמנו מתקרב, הוא קורא ליוסף ומבקש ממנו בקשה אחרונה ומרגשת שקשורה לארץ ישראל ולמשפחה. יעקב אומר לו וְשָׁכַבְתִּי עִם־אֲבֹתַי. הכוונה כאן היא לא לקבורה באדמה, אלא לרגע שבו הנשמה שלו תעלה למעלה ותתחבר למקום המנוחה של האבות הצדיקים שלו. המילה שמתארת שכיבה גם מזכירה לנו שינה, וזה רומז שהמוות הוא רק מצב זמני שיום אחד מקיצים וקמים ממנו.
מיד אחר כך, יעקב מבקש וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם. הוא ממש לא רוצה להישאר במצרים, אפילו לא לזמן קצר. הוא חושש שהמצרים יהפכו את הקבר שלו למקום של עבודה זרה, והוא לא רוצה להיות באדמה טמאה. לכן הוא ממשיך ומבקש וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם. יעקב מבקש להיקבר במערת המכפלה שבארץ ישראל, בדיוק היכן שקבורים אברהם ויצחק. זהו המקום שהמשפחה קנתה בעצמה, ויעקב רוצה לנוח שם בשלמות, ליד משפחתו ובאדמת הקודש.
יוסף, שמכבד את אביו מאוד, עונה לו מיד אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. הוא לא עושה את זה מתוך חוסר ברירה, אלא מקבל על עצמו את המשימה מכל הלב ומתוך כיבוד אב. יוסף מבטיח שהוא לא יחכה רק להבטחת ה' שיוציא אותם ממצרים, אלא יפעל בעצמו ויעשה הכול כדי לקיים את בקשתו של אביו.