בראשית, פרק מ״ז, פסוק כ״ז

דמיינו שאתם נוסעים להתארח אצל קרובי משפחה רק לכמה ימים בגלל בעיה בבית, אבל פתאום מוצאים את עצמכם נשארים שם לתמיד. זה פחות או יותר מה שקרה למשפחה של יעקב. הם ירדו למצרים רק כדי למצוא אוכל בזמן הרעב, אבל עכשיו קורה שינוי גדול. בפעם הראשונה, התורה קוראת להם בשם יִשְׂרָאֵל, כי הם כבר לא רק משפחה קטנה, אלא מתחילים להפוך לעם של ממש. הם גרים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, שזה אזור מצוין ומופרד משאר מצרים שיעקב בחר בכוונה. המילה וַיֵּאָחֲזוּ מספרת לנו שהם קנו שם שדות, בתים וכרמים, וחיו כאנשים חופשיים ומכובדים. אבל יש במילה הזו גם רמז למשהו קצת בעייתי. בגלל שהיה להם כל כך נוח וטוב, האדמה של מצרים ממש "אחזה" בהם. הם התחילו לשכוח שהם רק אורחים, וקצת הפסיקו להתגעגע לארץ ישראל שהבטיח להם ה׳. למרות זאת, ההצלחה שלהם הייתה מדהימה. וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד אומר שהם גדלו והתרבו במהירות, ממש כמו עץ חזק שנטוע עמוק באדמה ומצמיח עוד ועוד פירות וענפים יפים.