יצא לכם פעם לחשוב מה עושים כשהכל נגמר וצריך להתחיל הכל מחדש? תארו לעצמכם את תושבי מצרים בתקופת הרעב הגדול. נגמר להם כל הכסף וכל האוכל, והם היו חייבים עזרה. יוסף מחליט לעשות סדר חדש כדי לעזור להם להשתקם ולחזור לעבוד. הוא מודיע לעם שהאדמות עוברות כעת להיות שייכות לפרעה. ומה לגבי האנשים? יוסף מסביר להם שהם לא נמכרים להיות עבדים רגילים, אלא הופכים להיות פועלים שעובדים את האדמה, כי הרי אין שום תועלת באדמה אם אין מי שיעבוד בה. את ההסדר הזה הוא מדגיש במילה הַיּוֹם, שמראה שהם הופכים כעת לפועלים של המלך.
יוסף ממשיך וקורא לעם: הֵא לכם זרע, כלומר, הנה, קחו זרעים וצאו לזרוע את השדות. אבל רגע, איך פתאום אפשר לזרוע אם יש רעב במדינה? מתברר שברגע שיעקב הגיע למצרים, הרעב הכבד נרגע והפסיק, וסוף סוף היה אפשר לחזור לגדל תבואה, בניגוד לארצות רחוקות אחרות שבהן הרעב המשיך.
כדי שהכל יעבוד בצורה מסודרת, יוסף קובע חוק חדש: כל התבואה שתצמח תחולק לחמישה חלקים שווים. חלק אחד בלבד יועבר לפרעה, כדי שהוא יהיה מרוצה ולא יחפש לקחת מהעם אוצרות נוספים. ומה עם ארבעת החלקים הנותרים? הם יישארו אצל האנשים עצמם. חלק אחד יישמר כזרעים לשנה הבאה, חלק שני יהיה אוכל למשפחה, חלק שלישי יוקדש לילדים, והחלק הרביעי ישמש כדי לארח עוברי אורח. החלוקה המיוחדת הזו, שבה נותנים חמישית ושומרים את השאר, מזכירה לנו את סבא יעקב, שהבטיח פעם לתת לה' עשירית ועוד עשירית מכל מה שיש לו.