תארו לעצמכם שאתם חייבים להשיג אוכל כדי לחיות, אבל אין לכם אפילו מטבע אחד, וגם לא נשאר לכם שום חפץ שאפשר לתת בתמורה. מה הייתם עושים במצב כזה? זה בדיוק מה שקרה למצרים בזמן הרעב הכבד. אחרי שקנו תבואה במשך חמש שנים, הכסף שלהם נגמר. בשנה השישית הם שילמו ליוסף בבהמות שלהם, וכעת הם מגיעים אליו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, כלומר בשנה השנייה מאז שנגמר להם הכסף, שהיא השנה השביעית והאחרונה של הרעב.
המצרים פונים אל יוסף ואומרים לו לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי. המילה נכחד פירושה להסתיר. הם מסבירים ליוסף שהם לא מסתירים ממנו אוצרות סודיים ולא עושים את עצמם עניים כדי לבקש נדבות, אלא הם באמת נשארו חסרי כול. הם ממשיכים ואומרים כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף. בדרך כלל המילה אם מראה על ספק או תנאי, אבל כאן היא מתארת עובדה בטוחה ומוחלטת שהכסף נגמר. המילה תַּם מדגישה שהכסף שלהם הועבר ליוסף בשלמותו. בנוסף, הם אומרים וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי, כלומר, כל הבהמות שהיו להם כבר עברו באופן מוחלט לרשותו של יוסף.
לכן, הם מודים שלא נשאר להם שום דבר בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ, שפירושו אלא גופנו, וגם האדמה שלהם. מתוך ייאוש, המצרים מבינים שהדרך היחידה שלהם להינצל מהרעב היא להפוך לרכושו הישיר של פרעה המלך. הם קיוו שאם הם והשדות שלהם יהיו שייכים למלך, המזל הטוב וההצלחה שלו יגנו עליהם, יצילו אותם ממוות ויגרמו לאדמה לחזור ולהצמיח יבול תחת החסות שלו.