תארו לעצמכם שאתם עומדים מול התמודדות קשה ומפחידה, ופתאום מישהו גיבור וחזק אומר לכם: "אל תדאגו, רק תעמדו בצד ואני אטפל בהכל במקומכם". זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל. ה' נותן להם הוראה מאוד מיוחדת לקראת המלחמה בָּזֹאת, כלומר במלחמה המסוימת הזו. הוא אומר להם לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם. הם אמנם צריכים לרדת אל שדה הקרב, אבל הם ממש לא הולכים להילחם בעצמם.
אז מה הם כן צריכים לעשות? ה' נותן להם שתי הוראות ברצף, הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ. בהתחלה הם צריכים להתייצב בעוצמה ובאומץ, ולאחר מכן פשוט לעמוד במקום ברוגע, בלי לעשות שום מאמץ. עם ישראל טען קודם לכן שה' הוא זה שנתן להם את ארץ ישראל, וה' עונה להם שהם צודקים. בגלל שזו הארץ שהוא נתן, הוא זה שישמור עליה ויילחם בשבילם, ולכן הם יכולים פשוט להביט וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת ה'. ה' מצווה עליהם מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם, כלומר לצאת מול האויב בלי לעשות שום פעולה, כי ה' נמצא איתם והוא זה שינצח. כשהעם שמע את ההבטחה הזו, הם כל כך האמינו לדברי ה' שהם הזדרזו וקמו מוקדם מאוד בבוקר שלמחרת כדי לקיים את הציווי.