קרה לכם פעם שנתתם מתנה ממש יקרה וחשובה לחבר טוב? בטח הייתם עושים הכול כדי לעזור לו לשמור עליה ושלא ייקחו לו אותה. זה בדיוק מה שהמלך יהושפט אומר בתפילה שלו לה׳ כאשר אויבים מתקרבים ומאיימים על עם ישראל.
הוא פונה אל ה׳ ומזכיר לו: אתה הרי הוֹרַשְׁתָּ, כלומר סילקת וגירשת, את העמים שחיו כאן קודם. בדיוק כמו שמלך רגיל מגן על מתנה שהוא נתן לאדם שהוא אוהב ונלחם במי שמנסה לגזול אותה, כך אנחנו מצפים שתגן עלינו ותגרש את האויבים. הרי אם היית רוצה שעמים אחרים יגורו בארץ ישראל, לא היית מגרש אותם מההתחלה, והרצון שלך הרי לא משתנה.
אבל רגע, אולי תחשבו שעם ישראל קיבל את הארץ רק בגלל שהוא התנהג יפה, ואם הם חטאו אז מגיע להם לאבד את המתנה? כדי להסביר שזה לא נכון, יהושפט מוסיף את המילים וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ. הוא מזכיר שהארץ ניתנה לנו לא בגלל המעשים שלנו באותו הזמן, אלא כהבטחה מוחלטת לאברהם אבינו ולכל המשפחה שלו. בגלל זה מופיעה בסוף גם המילה לְעוֹלָם, כדי ללמד אותנו שארץ ישראל היא לא מתנה זמנית שאפשר לקחת בחזרה, אלא הבטחה נצחית שתישאר שלנו תמיד.