תפילה זו מופנית אל ה', בבקשה שיאזין ויראה את דברי הנאצה שהופנו כלפיו. הבקשה פְּקַח משמעותה פתח, כקריאה לה' לפקוח את עיניו ולראות את המתרחש [מצודת ציון].
הביטוי אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מתייחס למלאך ולשליח שהביא את האגרות והשמיע בפועל את דברי החירוף והגידוף בשמו של סנחריב [רד"ק, מצודת דוד].
בחינת מסורת נוסח הפסוק מצביעה על הבדלים בינו לבין הפסוק המקביל לו בספר ישעיהו. בעוד שכאן נכתב וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב, בישעיהו נוספה המילה "כל" ("את כל דברי"). למרות שבחלק מכתבי היד והתרגומים הישנים חלה טעות והמילה "כל" השתרבבה גם לפסוק זה, הנוסח המדויק כאן חסר אותה. הבדל נוסף קיים במילה שְׁלָחוֹ המופיעה כאן ומתייחסת לשליח עצמו, בעוד שבישעיהו מופיעה המילה "שלח" [מנחת שי].