תפילתו של חזקיהו מציגה פנייה אל ה' המשלבת בין השגחתו הפרטית והקרובה על עם ישראל, לבין שלטונו המוחלט והאוניברסלי על הבריאה כולה. בשעת המשבר, המלך פונה אל ה' מתוך הכרה בכוחו הבלתי מוגבל לשנות את מהלכי ההיסטוריה.
התואר יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים מתייחס להשגחת ה' ולשכינתו הנגלית באורח פלא בקודש הקודשים, מעל הכפורת שעל ארון הברית [מצודת דוד, רלב"ג]. הזכרת מיקום זה בתפילה נועדה להדגיש כי סנחריב צר למעשה על מקום משכנו של ה' [ביאור שטיינזלץ]. מתוך כך עולה טענתו של חזקיהו: כיצד ייתכן שה' ימסור את ירושלים בידי האויב ויאפשר לכרובים ליפול בידי צר? [מצודת דוד].
בהמשך תפילתו, חזקיהו מכריז אַתָּה־הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, כלומר, ה' הוא השליט היחיד על כל אומות העולם [ביאור שטיינזלץ], ובידו הסמכות הבלעדית להשפיל מלכים או להקימם [רלב"ג].
ההצדקה לשלטון מוחלט זה מופיעה במילים אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ. מכיוון שה' הוא בורא הכול, יכולתו אינה מוגבלת כלל [ביאור שטיינזלץ]. שליטתו בשמיים כוללת גם את השליטה על מערכות הכוכבים והשפעתם, ולכן הוא מסוגל לקבוע את גורל הממלכות גם בניגוד לכל סדר טבעי או מערכת שמימית [רלב"ג].