שעת חירום לאומית וקיומית ניצבת במוקד דבריו של חזקיהו, המשלבים בין איום צבאי, דברי הפחדה וחילול ה'. המצוקה העמוקה מתוארת באמצעות אחד הדימויים החזקים ביותר של חוסר אונים, תהליך לידה שנעצר ברגעו הקריטי ביותר.
הפרשנים נחלקו במשמעות המילה תוכחה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך ביטוי לרהב של האויב האשורי ולניסיונו לזרוע פחד וייאוש. רבשקה עומד ומתווכח, מציג הוכחות לכאורה לעוצמתו, ומשתבח בהצלחתו הצבאית. מנגד, יש המפרשים מילה זו כעונש אלוהי, כלומר שה' מוכיח ומעניש את העם על חטאיו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לצד זאת, המילה נאצה מתפרשת כבזיון, קללה וגידוף. הפרשנים מסכימים כי מדובר בחילול ה' בוטה מצד שר הצבא האשורי, אשר חירף את ה' והשווה אותו לאלילי העמים.
שיא המצוקה מתבטא בצירוף כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר. המילה משבר מתארת את מקום מושבה של היולדת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] או את פתח הרחם שממנו מגיח הוולד [רלב"ג, רד"ק]. הדימוי ממחיש מצב שבו צירי הלידה הגיעו לשלב הקשה והכואב ביותר, הוולד כבר עומד לצאת, אך היולדת הותשה לחלוטין. מרוב כאב ומאמץ, לא נותר בה הכוח ללחיצה האחרונה שתביא את ההקלה והחיים. הרוב המוחלט של הפרשנים רואה בכך דימוי למצבו הקשה של עם ישראל (המשול לבנים [רש"י]), הניצב מול צרה כה גדולה שאין לו כל תקווה ויכולת להיחלץ ממנה בכוחות עצמו. עם זאת, יש מי שמפרש את התיאור כפשוטו, שבעקבות גזירת ההשמדה של מלך אשור והפחד הנורא, נשים מעוברות בירושלים איבדו את כוחן הפיזי ללדת [רלב"ג].
מתוך חוסר האונים המוחלט עולה גם פתח של תקווה. הדימוי של אישה הכורעת ללדת מלמד שהוולד אכן קיים ומוכן לצאת, כלומר פוטנציאל הישועה והרפואה כבר נמצא שם. אולם, מכיוון שאפסו הכוחות, העם זקוק נואשות לעזרה חיצונית מאת ה'. ישועה זו לא תבוא מעצמה, אלא דורשת התעוררות רוחנית של תפילה ומעשים טובים כדי להשלים את תהליך הלידה ולהוציא את ההצלה אל הפועל [חומת אנך, רד"ק].