קרה לכם פעם שהייתם צריכים לעשות משהו ממש קשה, התאמצתם והתאמצתם, וממש לפני הסוף הרגשתם שפשוט נגמר לכם הכוח? המלך חזקיהו ועם ישראל נמצאים בדיוק במצב כזה, מול סכנה גדולה. שר הצבא של אשור מנסה להפחיד אותם ולגרום להם להתייאש. חזקיהו מתאר את המצב הקשה וקורא לו יום של תוכחה, כי האויב משוויץ בכוח שלו ומנסה לזרוע פחד. הוא גם קורא לזה יום של נאצה, שזה אומר ביזיון וקללה, כי שר הצבא האשורי מעליב ומזלזל ב-ה', ואפילו משווה אותו לאלילים של עמים אחרים.
כדי להסביר עד כמה המצב נראה חסר סיכוי, חזקיהו משתמש בתיאור מיוחד: כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר. המילה משבר מתארת את המקום שבו אישה יושבת כשהיא יולדת תינוק. חזקיהו מדמה את עם ישראל לאישה שעומדת ללדת. התינוק כבר ממש מוכן לצאת, אבל מרוב מאמץ היא עייפה לגמרי ולא נשאר לה אפילו טיפת כוח כדי לסיים את הלידה.
כך בדיוק מרגיש העם. הם נמצאים בצרה כל כך גדולה, שאין להם שום כוח להציל את עצמם. אבל בתוך כל הקושי הזה, יש גם תקווה. בדיוק כמו שהתינוק כבר מוכן לצאת, כך גם ההצלה נמצאת ממש קרובה. העם רק זקוק לעזרה מ-ה'. כדי לקבל את העזרה הזו, הם צריכים להתפלל ולעשות מעשים טובים, וכך הם יצליחו לצאת מהצרה בשלום.