תגובתו של ה' ליהירותו של מלך אשור מבהירה כי גאוותו תיתקל בשליטה אלוהית מוחלטת ובהשפלה. תחילת דברי ה' מתייחסת לזעמו של מלך אשור כלפיו, אשר עלה והגיע עד אליו [מצודת דוד]. באשר למילה וְשַׁאֲנַנְךָ, נחלקו הפרשנים במשמעותה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון שאון, רעש והמולה, כאשר כפל האות נו"ן נועד להדגיש ולהעצים את עוצמת הרעש והמהומה שעורר [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. מנגד, יש המפרשים את המילה כפשוטה, מלשון שאננות – ביטחונו העצמי המופרז של מלך אשור ושלוותו, שהתבטאו בכך שפעל מתוך תחושה ששום אסון אינו נשקף לו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
כעונש על התנהלות זו, ה' מצהיר כי ישלוט בו לחלוטין, כשם שאדם שולט בבעל חיים או בדג שניצוד, וינהיג אותו בעל כורחו למקום שירצה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. שליטה זו מתוארת באמצעות דימויים מעולם אילוף הבהמות והדיג: חַחִי מתואר כטבעת ברזל המושמת בפי בהמה פראית שקשה לשלוט בה כדי למשוך אותה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או כקרס ברזל שדייגים נועצים באפו או בלחיו של דג כדי להעלות אותו מן המים בתחבולה [רד"ק]. לצידו מוזכר וּמִתְגִּי, שהוא רסן, זמם או יתד מתכת המוכנסים לאפה או לשפתיה של בהמה, כדוגמת נאקה או חמור, כדי לכוון, להגביל ולהוביל אותה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
סופו של מלך אשור יהיה תבוסה ונסיגה משפילה. ההבטחה וַהֲשִׁבֹתִיךָ משמעותה שה' יחזיר אותו לארצו בעל כורחו [מצודת דוד]. מבחינה היסטורית, מלך אשור שלח תחילה שליחים לירושלים והמשיך להילחם במלך כוש. ה' מבטיח כי לאחר אותה מלחמה הוא ישוב לירושלים, אך באותה הדרך ממש שבה הגיע למסע הכיבוש, הוא ייאלץ לנוס חזרה לארצו בבושת פנים, לאחר שה' יכה וישמיד את כל מחנהו [רלב"ג, רד"ק].