הנביא מפנה את דבריו אל המלך חזקיהו, ומעניק לו הבטחה אלוהית כפולה הכוללת ישועה צבאית ושיקום כלכלי. גם לאחר מפלתו של צבא אשור, העם ביהודה נותר שרוי בחרדה מפני רעב, שכן האויב החריב את התבואה וגדע את העצים, וכן שרר פחד שמא סנחריב ישוב לתקוף עם צבא חדש. משום כך, הנביא קושר את הנסיגה הצבאית עם הבטחה חקלאית, כדי להעניק לעם ביטחון מוחלט.
וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת: נסיגתו הפלאית של מלך אשור והעובדה שלא יכבוש את ירושלים, מהוות הוכחה וסימן לכך שגם ההבטחה על אספקת המזון תתקיים במלואה [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי עצם מפלתו של צבא סנחריב היא האות לכך שהעם לא ימות ברעב חרף ההרס החקלאי שהותיר אחריו האויב [רש"י, מצודת דוד].
אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ: המילה סָפִיחַ מתארת תבואה שצומחת מאליה מתוך גרעינים שנשרו לארץ בעונת הקציר הקודמת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שצבא אשור צר על הארץ ולא אִפשר לעם לצאת לשדות ולזרוע, הנביא מבטיח שה' יברך את צמחי הבר הללו כך שיספיקו לפרנסת העם במשך כל השנה. בנוסף, הם יוכלו ללקט את התבואה בביטחון וללא פחד מאויב האורב בחוץ [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל].
וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ: המילה סָחִישׁ מתייחסת לצמיחה משנית, כלומר תבואה שצומחת מתוך הזרעים של הספיח מהשנה הקודמת [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], או לענפים חדשים שיצמחו מתוך גזעי האילנות שגדעו חיילי אשור [רש"י, מצודת ציון]. הסיבה לכך שגם בשנה השנייה העם לא יזרע בעצמו, מוסברת על ידי פרשנים רבים בכך ששנה זו הייתה שנת שמיטה, שבה חל איסור הלכתי על חרישה וזריעה. בשל כך, ה' העניק ברכה מיוחדת שאפשרה להם להתקיים מספיחי הספיחים [מצודת דוד, רלב"ג, חומת אנך, אברבנאל].
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם: לאחר שנתיים קשות שבהן נסמכו על תבואת בר והשגחה ניסית, השנה השלישית מסמלת חזרה לשגרה מבורכת ולרווחה שלמה. העם יוכל לשוב לעבד את אדמתו, לזרוע מתוך שאריות הסחיש, לקצור ולטעת כרמים מתוך השקט ובטחה, ללא כל זכר לאיום האשורי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].