תארו לעצמכם שניצלתם מסכנה גדולה, אבל עכשיו אתם מודאגים מבעיה חדשה לגמרי. זה בדיוק מה שקרה לעם ביהודה. צבא אשור הגדול ברח, אבל האויבים הספיקו להרוס את כל השדות ולחתוך את העצים. העם פחד מאוד שלא יהיה לו מה לאכול, וגם חשש שאולי האויב יחזור. לכן, הנביא מרגיע את המלך חזקיהו ומבטיח לו שתי הבטחות: גם ביטחון וגם אוכל.
הנביא אומר למלך, וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת. כלומר, העובדה המופלאה שהאויב עזב ולא כבש את ירושלים, היא הסימן וההוכחה לכך שגם ההבטחה על האוכל תתקיים במלואה. בגלל המלחמה, החקלאים לא יכלו לצאת לשדות ולזרוע, ולכן נאמר להם אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ. המילה סָפִיחַ מתארת תבואה שצומחת לגמרי לבד, מתוך גרעינים שנפלו לאדמה בקציר של השנה שעברה. ה׳ יברך את התבואה הזו והיא תספיק לכולם במשך שנה שלמה, והם יוכלו לאסוף אותה בשקט ובלי פחד.
ומה יקרה בשנה הבאה? הנביא מבטיח וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ. המילה סָחִישׁ מתארת תבואה שצומחת שוב, הפעם מהזרעים שנשרו בשנה הקודמת. הסיבה שהם לא יזרעו בעצמם גם בשנה השנייה היא שזו הייתה שנת שמיטה, שבה אסור לחרוש ולזרוע. ה׳ ייתן להם ברכה מיוחדת כדי שיהיה להם שפע של אוכל גם בשנה הזו.
אחרי שנתיים של ניסים, מגיעה הבטחה נפלאה לשנה השלישית: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם. החיים יחזרו לשגרה טובה ושקטה. העם יוכל לחזור לעבוד את האדמה, לזרוע, לקצור ולטעת כרמים ברוגע ובשמחה, ללא שום זכר לאיום של האויב.